מאגר סיפורי מורשת

קצת עליי

שמי הוא לילי בורישנסקי, אני בת להוריי אריה ודבורה. יש לי שלושה אחים, דויד, משה, ומרים. נולדתי ברוסיה בעיר בשם "אופה" בזמן מלחמת העולם השנייה. מכיוון שבזמן המלחמה ההורים שלי לא ידעו מי מהמשפחה חי ומי מת, ולפי הנוהל, היה אסור לקרוא לילד על שם מישהו שעדיין חי, קראו לי על שם הפרחים שפרחו ליד הבית של ההורי שלי, לילך.

הילדות שלי

כשהייתי בת שנתיים וחצי ההורים שלי לקחו אותנו מרוסיה לפולין ברכבת כדי שנוכל לעלות לישראל, אני זוכרת את הנסיעה ברכבת. אני זוכרת שהיא הייתה ארוכה מאוד. אני גם זוכרת התנגשות של רכבות וצפירה ארוכה מאוד, אני הייתי ילדה אוד קטנה אז. אני זוכרת שראיתי אנשים יוצאים מהרכבת וישבנו בצד הרכבת הרבה זמן עד שחזרנו לנסוע. ואז הגענו לפולין. בפולין היינו שלוש שנים עד שנתנו לנו אישור לצאת. כל שנה נתנו רק למספר מסוים של אנשים יהודים לצאת מפולין לישראל בתנאי שלא ייקחו איתם שום רכוש. נסענו ברכבת לצרפת ומהעיר מארסל נסענו לאיטליה ומאיטליה באנו באוניה לישראל לנמל חיפה.

מהנמל לקחו את כולם וריססו אותנו בחומר רעיל, חומר מחטא נגד כינים. אני זוכרת שזה היה משפיל מאוד. ואחר כך לקחו אותנו למעברה, ליד חיפה, זה היה מן מחנה כזה עם צריפים ואוהלים. בהתחלה גרנו באוהל חודש ואחר כך עברנו לצריף עם עוד שלוש משפחות וסדין הפריד בין כל משפחה. חיכינו בצריף עד שיגיעו הדברים שלנו מפולין. כשהגיעו החפצים שלנו מפולין, סבא וסבתא שלי וההורים שלי נסעו לקיבוץ ואני ואחים שלי חיכינו להם במעברה. משם עברנו לכפר במקום שהיום נמצאת טירת הכרמל. הבית היה על הר, בלי דלת ובלי חלונות, במבנה של חדר. כילדה אהבתי לאסוף פרחים ולייבש אותם זה היה התחביב האהוב עליי.

התחלתי ללמוד בבית ספר עממי בטירת הכרמל כשהייתי בת שש וחצי. אחרי כיתה א' הקפיצו אותי ישר לכיתה ג'. כשהייתי בכיתה ה' עברנו לחיפה. החברות הטובות שלי בבית ספר היו רבקה, דינה ולבנה. זיכרון מיוחד שלי עם החברות הוא שנסענו למחנות עבודה בשדה בוקר, ובאחד הביקורים בסוכות פגשנו שם את בן גוריון ואשתו והם אכלו אתנו בחדר האוכל של הקיבוץ ואשתו חילקה עוגת שוקולד בחושה וחילקה לנו ואמרה שהיא הכינה לכבוד היומולדת של בן גוריון.

אהבה, פרנסה, ומשפחה משלי

פגשתי את בעלי היום, דני בורישנסקי, דרך חברים של שנינו, אני הייתי בת 17 והוא היה בן 19. הוא ליווה אותי הביתה וקבענו לצאת לסרט. יצאנו ארבע שנים ואחרי ארבע שנים התחתנו כשאני הייתי בת 21. אני בדיוק גמרתי ללמוד באוניברסיטה, ודני היה חייל. עברנו לחיפה כשאני גמרתי ללמוד. אני נהייתי עורכת דין. כשהייתי בת 29 נולדה לי בת ראשונה, שקוראים לה דלית. ושנה אחר כך, נולד לי בן שמו עומר. כשהילדים שלי גדלו אני הייתי הרבה בבית משפט.

הזוית האישית

חיי כיום

היום אני סבתא לארבעה נכדים. אביב ונמרוד הילדים של הבת שלי דלית, והילדים של עומר הבן שלי – אלכס (אלכסנדרה) וג'וליאן שגרים בניו יורק, ברוקלין. אני גרה עם בעלי, דני בחיפה. אני בפנסיה אבל דני עדיין עובד. ההורים שלי כבר לא בחיים.