מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חיי יוסף גרופי

מיקה שמחוביץ, יוסף גרופי, ליהיא גרופי
יוסף גרופי
ילדות ועלייה לארץ

הילדות

נולדתי בתימן, בכפר שקוראים לו נויד, באזור אנס-מרכז תימן. חיינו חיים פשוטים, שיחקנו במחבואים, חמש אבנים והיו הרבה משחקים שילדים המציאו באופן אוטומטי. הילדים היו יותר בוגרים מהילדים שעכשיו. לדוגמה: בגיל 8 כבר התחלתי לעבוד, עזרתי לאבא שלי במסחר. הייתי גובה כספים ומביא לאבא שלי. החיים בתימן היו פשוטים, הילדות הייתה מאוד קצרה והילדים התחילו לעזור להורים שלהם מגיל קטן. בתימן חיינו באותו כפר ערבים ויהודים.

היחסים בין יהודים וערבים היו תקינים, לא הייתה שנאה ביניהם. בשנת 1937 הגיעה קריאה למנהיגי יהדות תימן-שהיו ברובם רבני הקהילה, מממשלת ישראל, שיש אישור לעלות לארץ ישראל. שנים ציפינו לקריאה הזאת, וכשהיא הגיעה- שמחנו מאוד. הפעילים-שליחים של ארץ ישראל שנשלחו על ידי ממשלת ישראל, עברו בכל ערי תימן ובכפרים והפיצו את הקריאה. היו גם כרוזים- עיתונים שהופצו על ידי ממשלת ישראל. היהודים התאגדו, וכל מנהיגי הכפרים והערים התחילו למכור את המטלטלים- דברים שאי אפשר היה לקחת לארץ ישראל. התחילו להתארגן ליציאה לדרך לעלות לארץ ישראל. אלפי שנים חיכו לקריאה הזאת .לי לא הפריע כלום, שמחתי מאוד שאנחנו עוברים לארץ ישראל.

העלייה מתימן

בשנת 1948 הייתה קריאה מממשלת ישראל לכל יהדות תימן. הקריאה הזאת הגיעה גם למרכז יהדות תימן, לעיר הבירה צנעה. הקריאה הגיעה ממנהיגי יהדות תימן בעיקר מרבני תימן. את הקריאה הזאת קיבלו גם כל הרי תימן ומנהיגי ההרים היו צריכים לרכז את כל יהדות תימן. נשארו רק מעטים מאוד שלא עלו לארץ. לעלייה קראו 'מרבד הקסמים' (על כנפי נשרים) "ואשא אותכם על כנפי נשרים".

העלייה מתימן הייתה קשה מאוד. רוב הזמן הייתה הליכה רגלית, במשך שמונה חודשים. חלק הלכו עם חמורים וגמלים, בעיקר הילדים הקטנים והזקנים שלא היה להם כוח ללכת. כל משפחה עלתה עם המטלטלים. לקחנו כלי מיטה-שמיכות, סדינים, מגבות, כלי רחצה, כלי אוכל, כלי בישול. הכל נלקח בצורה מצומצמת. לדוגמה סיר למרק בשרי וסיר חלבי, מחבת ובגדים וזהו. כל משפחה התארגנה באופן עצמאי והלכנו ביחד. כל המשפחות שכרו חמורים וגמלים (כי לא היו כלי תחבורה) ונאלצנו לקחת את המטלטלים עליהם.

הדרך הייתה מאוד ארוכה, לא היו מקומות לינה בדרך, הלינה הייתה תחת כיפת השמיים. היה הרבה קושי כי הדרך הייתה מאוד קשה!!! היה אזור שלא היה בשליטת מלך תימן, תושבי האזור התנכלו לנו וביקשו דמי מעבר. לאותו אזור היו מכרים שהתנגדו לשלם והיו מכרים שנאלצו לשלם דמי מעבר על מנת לעבור. הדרך הייתה מאוד ארוכה והיא נמשכה 6 חודשים. עד שסוף סוף הגענו למרכז עדן, שהיה ריכוז של כל העולים מתימן. שהינו במחנה עולים מספר חודשים, כאשר הפעילו אותו פעילי העלייה שנשלחו מארץ ישראל, בתמיכת ארצות הברית. קיבלנו אוכל מוכן, היו מטבח, שירותים וכל מה שצריך.

אחרי שהייה של מספר חודשים, טסנו במטוסים שנשלחו על ידי ממשלת ישראל ופעילי העלייה והגענו למעברת עתלית, לשהות זמנית. לאחר שהות קצרה, עברנו למחנה עולים בעין שמר, שם היה שדה תעופה של הבריטים. שהינו שם בערך שנה ואחר כך עברנו לרמת ישי, למעברה זמנית. היו חיים קשים, גרנו באוהלים בחורף, בגשמים ובקיץ בחום לוהט. מהמעברה עברנו לשיכונים שנבנו על ידי חברה ממשלתית. כל משפחה קיבלה בית לפי גודל המשפחה. לא הייתה אפשרות לבחור עבודה, אנשים עבדו בפרדסים, חקלאות ובניין, כל עבודה שהוצעה. גם נערים עבדו בחופשים של בית הספר וגם נשים.

הזוית האישית

מיקה שימחוביץ, ליהיא גרופי מתעדות את סיפורו של יוסף גרופי.

מילון

מרבד הקסמים/על כנפי נשרים
מבצע 'על כנפי נשרים', הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1948-1950. המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים וכן מבצע ביאת המשיח.

ציטוטים

”אם תרצו, אין זו אגדה.“

הקשר הרב דורי