מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1940 בתל-אביב והייתי הבן ה-16 במשפחתי. הורי הגיעו לישראל בשנת 1921 כשהייתי בן 4 עברנו לגור במושבה אבן יהודה.

היינו חקלאים והקמנו משק שהיו בו תרנגולות עזים תרנגולי הודו והיה לנו פרדס. באבן יהודה גדלתי עד גיל 24. כשהוריי הגיעו לגיל מבוגר מכרו את המשק ועברו לדירה קטנה בנתניה. אחרי שסיימתי את לימודיי בבית ספר תיכון חקלאי התגייסתי לצה"ל והייתי מד"ס (מדריך ספורט). לאחר מכן למדתי במדרשה לחינוך גופני בווינגיט הכשירו אותנו להיות מורים לחינוך גופני וגאוגרפיה. כשחקן כדור-רגל מקצועי רכשו אותי לקבוצה בדרום אפריקה, שיחקתי שם כשנתיים ונאלצתי לחזור לארץ בעקבות מלחמת ששת הימים. לאורך  כל השנים חייתי בפחד מתמיד כי הרופא בקבוצתי, מכבי פתח תקוה, מצא בבדיקה שיש לי רשרוש בלב ואסור לי לשחק.

קורות חיי גרמו לי לרצות לכתוב ספר. הרצון להוציא ספר אינו מתיימר להוסיף עוד רובד לספרי ההיסטוריה חשבתי על קובץ המגולל סיפור זיכרונות ורגשות של אדם מגיל שלוש עם חיים מפותלים ומיוחדים לאורך שבעה עשורים. הספר מביע תחושות של אהבה, עצב, אומץ, רגישות, אכזבות, נחישות, הצלחות, שמחות ואושר בערבוביה מסחררת.

 הספר – שסתום החיים

יש בו מתולדות המדינה ועוד לפני כן מנקודת מבטה של משפחה אחת שסימלה את החלום הציוני, לעלות ולבנות מחדש את הארץ והגשימה חלום זה במלואו. מנקודת מבטי יש בסיפור זה יציאת מצרים בזעיר אנפין וחלוציות של משפחה אחת מיני רבות. משפחה שנתנה דוגמא יוצאת דופן של חזון חינוכי ולמרות כל והאסונות שעברו עליה הקימה דורות בעלי ערכים ספוגי אהבת מולדת, אהבת הזולת ונכונות לעזור לכל מי שזקוק. בספר שזורים סיפורים של אנשי ארץ ישראל החל משנות העשרים ועד היום. היו בהם כאלה שידעו לקרב לבבות ולצערי גם כאלה שבאטימותם ובחוסר רגישותם הרחיקו לבבות. בחינוך שספגנו למדנו להתעלם מצרי האופק בעלי הדעות הקדומות חסרי השחר, הנגועים בהתנשאות עדתית ואפליה ממנה סבלתי שנים רבות.

הספר שכתבתי אוצר בתוכו מן הטוב ומן הרע ובעיקר מן האמת כפי שחייתי וחשתי אותה. מסקנתי היא לאמץ את הטוב למען כולנו. הטעם הנוסף לשמו נכתב הספר הוא סיפור חיי המיוחד. אבחנה שגויה של רופא שינתה את כל מהלך חיי על כל המשתמע מכך. הקריירה המקצועית שלי כשחקן כדורגל נגדעה באיבה. חייתי את חיי בפחד מתמיד לאורך עשרות שנים. כל כאב בחזה כל דקירה החרידו אותי שאלו הם רגעיי האחרונים. אין קץ פעמים נפרדתי מיקיריי, משוכנע שזה הסוף. יחד עם זאת הצלחתי להסתיר את חששותיי. שמרתי על סודי גם מפני הקרובים ביותר. חיי לא היו חיים ללא הספורט. אומנם הייתי ונהגתי כאדם בריא וחזק אך כל הזמן ליווה אותי החשש שפתיל חיי רופף.

היום, בגיל שבעים, אני חש גיבור של עצמי. התמודדתי עם האתגרים שהחיים הציבו בפני בהצלחה. עברתי כברת דרך ארוכה של חיים מלאי עניין עמוסי מהפכים והרפתקאות שמעטים עוברים בחייהם.

הזוית האישית

איתמר: סבא שלי לא יכול היה להגיע לכן ביקשו מממני ללוות את ג'קי. מאוד נהניתי, הוא גילה סבלנו ורצה ללמוד ממני.

ג'קי: איתמר הוא ילד מקסים, רגיש ושקט. היה לי כייף ללמוד ממנו ולבלות איתו שעה וחצי במסגרת המפגשים של תכנית "הקשר הרב דורי". ג'קי השתתף בתכנית גם בשנה לאחר מכן וסיפר על סיפור אהבתו.