מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חיי בתווי המוסיקה

יוליה וסבטלנה
פסנתר "אוקטובר אדום"
בגיל חמש התחלתי לנגן על שולחן כמו שמנגנים על פסנתר

סיפור ילדותי לצלילי המוסיקה  
נולדתי באוזבקיסטן. הייתי הבת הקטנה אחרי שני אחים. כל ילדותי עברה באוזבקיסטן. בילדותי היה לנו בית קטן של שני חדרים קטנטנים ולא היה לנו מטבח או מקלחת בתוך הבית. הכל היה על האדמה מחוץ לבית. בגינת הבית צמחו ענבים ודובדבנים.
 
כאשר הייתי  בת חמש התחלתי לנגן על שולחן כמו שמנגנים על פסנתר.  כשאמי ראתה זאת היא רשמה אותי לבית ספר לנגינה לחוג פסנתר. במשפחתי לא היה כסף לקנות פסנתר, לכן אמי ציירה לי את מקשי הפסנתר על נייר והדביקה אותם על שולחן. היא ביקשה ממורה למוסיקה שהיא מכירה לכתוב לי את התווים וכך התאמנתי. בבית ספר למוסיקה ניגנתי על פסנתר ובבית התאמנתי על שולחן. בחוג הפסנתר למדתי שבע שנים.  סיימתי בית ספר בכיתה י' והתקבלתי לבית הספר הגבוה למוסיקה לכיתת פסנתר. שם למדתי ארבע שנים. ובסיום הלימודים קיבלתי תעודת מורה למוסיקה ושירה ותעודת מורה לפסיכולוגיה ופדגוגיה מוסיקלית. במשך 26 שנים עבדתי עם ילדים עם קשיי דיבור לפי שיטה שפיתחתי.
 
כאשר עלינו ארצה בתאריך 1 באוגוסט 1991 עבדתי, כמו כל העולים, בעבודות מזדמנות על מנת להרוויח כסף. כשהגעתי לישראל עם בעלי בני ובתי גרנו בכפר סבא ואחר-כך עברנו לתל אביב. בתל אביב עבדתי כמנקה ומטפלת. סיימתי קורס ספרות ועבדתי גם במספרה. יותר מאוחר עבדתי במוזיאון תל אביב כסדרנית. אבל המוסיקה תמיד נשארת אתי ומלווה אותי כל חיי. 
 
תשע"ו
מדריכה יישובית
ניצה דה פורטו

מילון

אוקטבה
מרווח בין בין צלילים

ציטוטים

”המוסיקה הופכת הכל לרב יותר פשוט“

הקשר הרב דורי