מאגר סיפורי מורשת

שמי רוי, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, רחל מלייק. במפגשים עם סבתא רחל והיא סיפרה לי  על ילדותה.

סבתא רחל מספרת:

שם המשפחה שלי בילדותי הוא קליין. לאמי ז"ל קראו מרים ולאבי ז"ל קראו ברנרד (דב) קליין. אמי נולדה בשנת 1929 ואבי נולד בשנת 1923. שניהם ניצולי שואה. אבי רוב הזמן היה פרטיזן בשואה.

נולדתי בעיר סטומרה. לאחר הולדתי הורי עברו לגור בואן פולה שברומניה. להורי נולדו 3 ילדים: אחי, מאיר, נולד בשנת 1949. אני, רחל, נולדתי בשנת 1952 ואחי פנחס שנולד בשנת 1958.

משפחתי עלתה לארץ ישראל בשנת 1959. אבא שלי הגיע לארץ ישראל מאוד חולה בעקבות אירועי השואה שעבר. הוא חלה במחלת לב.

סבתא רחל (עם סרט לראשה) עם הוריה דב ומרים

למדתי בבית הספר היסודי בר אילן שבכפר סבא מכיתה א' עד ז'. בהמשך המצב בבית הדרדר אמי מרים הייתה מפרנסת העיקרית ואבי דב היה רוב הזמן בבית חולים לסירוגין. בגלל המצב הקשה בבית את המשך לימודי מכיתה ח' עד יב' (כולל) למדתי בפנימייה הנמצאת בכפר נוער בשם: "ימין אורד" ע"ש אורט וינגייט שנמצא באזור הכרמל (צמוד לישוב ניר עציון ויישוב האומנים בשם עין הוד). בפנימייה זו מאוד נהנתי. היו בה פעילויות מעניינות. הפנימיה הייתה כמו קיבוץ גלויות. היא התנהלה במסגרת ממלכתית דתית.

לבית הורי בכפר סבא הייתי מגיעה רק פעם בחודש והייתי נפגשת עם חברי וחברותי מכפר סבא. תמיד שמרנו על קשר והיינו הולכים יחד גם לסניף בני עקיבא. שם נערכו פעילויות מעניינות.

כשהייתי בת כ-15, אבי דב קליין נפטר בזמן ניתוח לב. כשסיימתי את התיכון, חזרתי לכפר סבא ולמדתי הנהלת חשבונות. לא יכולתי להתגייס לצבא כי אחי הבכור שירת בצבא ואני הייתי חייבת לצאת לעבוד לעזור בכלכלת הבית. עבדתי בבנק מזרחי כשנתיים. בהמשך עברתי לעבוד בהנהלת חשבונות בתעשייה אווירית. בתעשייה האוויריות הכרתי את סבא מנחם. התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים: אורית, יעל (אמא שלי), אבידב ומעיין.

עקב הקושי בגודל הילדים ושעות העבודה הרבות עזבתי את העבודה וגידלתי את הילדים ובנוסף טיפלתי גם בילדים נוספים על מנת לעזור בכלכלת המשפחה. כשילדי גדלו יצאתי לעבוד כסייעת של מורות בבתי ספר יסודי.

בתי יעל התחתנה עם מוטי ונולדו להם 3 ילדים: ליאן, רוי – עמו אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, ויהונתן.

הזוית האישית

רוי: היה כיף לפגוש את סבתא בביה"ס ולדבר איתה על העבר שלה. היה לי כייף להקשיב לסיפור של סבתא שלי. ואני מחכה להיפגש איתה בקרוב שוב.