מאגר סיפורי מורשת

אני דבורה לוזון בת למשפחת חנה ויצחק עזריה, המונה 12 ילדים ושמותהם: ברוך, בינימין, ציפורה, יוסף, דבורה, יגאל, עדינה, מלכה, אסתר, אורה, בת שבע, ורחלה.

ארבע בנים. ושמונה בנות. המשפחה עלתה מהודו, עם ארבעת הילדים הראשונים, באפריל 1949. באוגוסט 1949 אני נולדתי, חמישית למשפחתי ושמי נקרא דבורה. שמות החיבה שנתנו לי הם: תקוה ותיקי, כי גרנו בפתח תקוה. אחרי נולד יגאל, גואל חיי, מספר שש במשפחה. אחריו עדינה, מלכה, ואסתר, ואחריהם מספר  העשירית – אורה, שלהולדתה הורי קיבלו 100 לירות כמענק פרס. הפרס היה לבת  10 נפשות למשפחה.  באותה עת, קרה יותר מזה, קרה נס, שביתנו התחבר לתשתית חשמל ולכן קראו לה אורה, שהביאה את האור לביתנו. בזכותה קיבלה המשפחה 100 לירות.

החיבור לחשמל הביא קצת נחת ואיכות חיים ושידרג את חיינו. בהמשך, נוספו למשפחתנו עוד שתי בנות בת שבע שנולדה כבת השביעית למשפחה ואחריה רחלי האחרונה בת הזקונים להורי.

בשנת 1973 במלחמת יום כיפור אחי יוסי, הילד הרביעי במשפחה, נהרג ונותרנו 11 אחים. בשנותנו הראשונות בארץ חיינו לאור עששיות בבית צנוע יחד עם הבהמות שהיו לנו וחיו אתנו בתוך ביתנו: כבשים, תרנגולות, עיזה וסוס. כולם חיו באושר ושמחה.

אחי, יוסי עזריה שנהרג במלחמת יום כיפור בן 26

מתוך אתר "נזכור את כולם"

"יוסי, בן חנה ויצחק, נולד ביום כ"ב באב תש"ז (8.8.1947) בבומביי שבהודו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. בארץ למד בבית-הספר היסודי "כפר גנים" בכפר גנים, ובבית-הספר היסודי והתיכון בקיבוץ תל-יוסף. יוסי (שכונה גם יוסק'ה) היה אהוב על חבריו ועל מוריו בבית-הספר. לדברי מורהו היה נער מלא שמחת חיים וידו הייתה בכול. אחרי שסיים לימודיו בכיתה ו', עשה שלוש שנים בתל-יוסף, ואחרי-כן למד מכונאות-רכב, כחניך בבית-הספר המקצועי "עמל" ועבד במשך שנתיים במוסך "דן" בפתח-תקוה. כשלמד בבית-הספר היסודי היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", ולאחר שחזר מהקיבוץ לבית הוריו, היה מדריך בתנועה.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הצטרף יוסי ליחידתו ולחם עמה בקרבות הבלימה ברמת-הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בעת מילוי תפקידו כנהג טנק, נפגע יוסי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, שלושה אחים ושמונה אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. בתו שנולדה לאחר שנפל, נקראה על-שמו "יוסית".

הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת "מטה יהודה" בפתח-תקוה;בחוברת "לזכרם", שהוציא לאור בית-הספר בכפר גנים לזכר שני תלמידיו שנפלו במלחמה, פורסמה רשימה עליו; אגודת "מכבי" פתח-תקוה קראה על-שמו קבוצת כדורגל של נוער".

בצל השכול במשפחה

עמית לוזון נהרג בשנת 2003 בעת שרותו הצבאי בן 20

מתוך אתר "נזכור את כולם"

"בן דבורה ואלפונסו (אפי). נולד ביום כ"ד בתשרי תשמ"ג (10.10.1982) בגבעתיים, בה גדל והתחנך. עמית, אח צעיר למירב וללילך, היה ילד נבון, ביישן וחביב, שמגיל צעיר נמשך לאופנועים ולמכוניות מירוץ. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'אלון' וסיימם בתיכון 'אורט טכניקום' במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. עמית היה בחור תמיר, חזק, בריא ויפה תואר. הוא אהב את החיים, תמיד חייך והיה רגוע, שמח ומאושר".

עמית לוזון – יהי זכרו מבורך לעד

הזוית האישית

סבתא דבורה לוזון השתתפה השנה עם נכדה נעם בתכנית הקשר הרב דורי וסיפרה לו את סיפורה.