מאגר סיפורי מורשת

אנחנו: ציפי ויוסי ­­- סבתא וסבא של בן, שגיא, רומי, יהונתן ועברי (כן ירבו..) – ילידי הארץ, "צברים", דור  שני לניצולי שואה.

סבא יוסי נולד לפני הקמת המדינה ב- 1947 בתקופה מאוד קשה כלכלית וביטחונית אבל עם הרבה תקווה ואופטימיות לקראת העתיד. יליד רחובות, הוריו יוצאי הונגריה, חקלאים עובדי אדמה מזה דורות רבים.

סבתא ציפי ילידת יפו – הוריה יוצאי רומניה וגם הם ניצולי שואה -עירונית לכל דבר. נולדה ביפו-תל- אביב ולמדה בתל-אביב (בביה"ס "תיכון חדש" שלא היה כ"כ חדש).

"גדלנו והתחנכנו בארץ שלאחר קום המדינה, בין המלחמות: "שחרור" "קדש" "ששת הימים" "יום כיפור" "מלחמת המפרץ" "שלום הגליל" "מלחמת לבנון" ועוד ועוד… במלחמות השחרור, קדש וששת הימים נלחמו הורינו (סבא רבא של בן). במלחמת יום הכיפורים נלחם הדור שלנו: סבא יוסי ושל הורינו: סבא סמי (סבא רבא) היה בפיקוד העורף.

במהלך מלחמת יום כיפור זו נולדה אמא של בן ליאת – דור ילידי 73. יוסי אביה אפילו לא ידע שנולדה לו בת, כי נלחם  אי שם ברמת הגולן. יחידת התותחים של סבא יוסי השתתפה בקרבות הקשים של רמת הגולן. הם נתקלו במארב של בצבא הסורי ורבים מחיילי היחידה נפגעו ונהרגו. דיסקית הזיהוי של יוסי נעלמה וביחידת האם שלו נרשם כנעדר. כאשר חזרו לבסיס כולם ברכו אותו ב"מזל טוב". בתחילה הוא חשב שהברכות הן לחזרתו חי מן הקרבות, ואז מישהו סיפר לו שנולדה לו בת לפני יומיים וה"מזל טוב" זה לכבודה.

בנעורינו היינו חלק מדור ה"סיקסטיז". רקדנו לצלילי ה"ביטלס" חיפושיות, אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד והאבנים המתגלגלות. לא הרגשנו שהיינו חלק מההיסטוריה המוזיקאלית של המחצית השנייה המאה ה-20.

סבא יוסי גדל במושב בגליל התחתון: "כפר קיש" ולמד בבית הספר החקלאי המפורסם "כדורי", אשר בעמק יזרעאל.

הילדים שלנו ואחר כך גם הנכדים, מאוד אהבו לבקר אצל סבא פולי וסבתא יהודית במושב. כולם נהנו מאוד לנסוע בטרקטור בשדות, לבקר בכל שנה במטעי השקדים עם פריחת השקדיות ולמסוק זיתים במטע הזיתים של סבא פולי. אח"כ היינו כובשים את הזיתים שהילדים מסקו מן העצים, עם הרבה שום ומלח ופלפל חריף.

עם סבתא ציפי נפגשתי  והכרנו בעת השרות הצבאי. נישאנו והקמנו בית ומשפחה: ילדים ונכדים, גאווה גדולה לסבים ולסבתות ניצולי השואה וכפי שאמרו תמיד "זוהי הנקמה שלנו בשונאינו" אנחנו מאוד אוהבים לטייל בארץ יחד עם הילדים והנכדים.

אני סבתא ציפי פרשתי מעבודתי וחלק גדול מזמני הפנוי אני מקדישה לנכדים: מארחת אותם, מפנקת, משחקת, מבשלת להם אוכל שהם אוהבים, מבקרת עמם בתאטרון, משתתפת בפרויקטים בבית הספר. ונמצאת אתם כשהם לא מרגישים כ"כ טוב. בקרוב גם סבא יוסי יפרוש לגמלאות, כך שיהיה לו יותר זמן פנוי להיות עם הנכדים וליהנות מהם.

זהו הסיפור שלנו – דור שני לניצולי השואה האיומה. הקמנו משפחות לתפארת, ילדים ונכדים, נלחמנו על הקמתה וקיומה של המדינה  למעננו ולמען עתידם של הדורות הבאים.