מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חיים של אלי אסרף

גלי וסבא אלי
סבא אלי וילדיו
נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו

בתאריך 18/5/1942 נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו. הוריי דוד ושמחה אסרף. היו לי אח אחד ושתי אחיות.
 
כשאימי הייתה בהריון שלי היא נדרה נדר, שאם אצא לעולם בריא ושלם היא תקרא לי על שם הצדיק "עמרם בן דיאן" וכך היה. קוראים לי אליהו על שם סבא שלי ועמרם על שם הצדיק.

תמונה 1

בסוף שנת 1945 הייתה מגפה ואיבדתי אח ואחות. היה עצב גדול בבית. בגיל 3 ההורים שלי נפרדו ואני נכנסתי לגן ילדים. היה לי קשה כי לא היה לי אבא שיגן עליי. הייתי מספיק חזק להגן על עצמי. תודה לאל גדלתי בחברה טובה וקיבלתי חינוך טוב מאמא.

אמא שמרה על שם הנישואין שלה כי לא רצתה שהאנשים ידברו וישאלו איך זה שלה יש שם משפחה שונה מילדיה. בגיל 7 הלכתי לכיתה א' היו לי הרבה חששות, איך יהיו התלמידים החדשים ואיך המורה. הייתי תלמיד טוב מאוד ובסוף השנה קיבלתי פרסים על קריאה וחשבון. החופש הגדול היה ארוך (3 חודשים), הלכתי לים, שיחקתי כדורגל וג'ולות.
 
תמונה 2 
למדתי בבית ספר עממי עד לגיל 14. הלכתי ללמוד מקצוע בתיכון "אורט", מקצוע חרטות ובתום ארבע שנים סיימתי לימודי עם תעודה. עבדתי במפעל כמה חודשים ועזבתי את המקצוע כי המשכורת נמוכה והרבה לכלוך ואבק. הבנתי שזה לא בשבילי.
 
תמונה 3 
 
למדתי לימודי ערב על חשבוני – קורס להנהלת חשבונות. קיבלתי תעודה ועבדתי במקומות עבודה שונים. הרווחתי טוב מאוד והייתי הולך לעבודה בחליפה ועניבה. הייתה לי דירה קטנה בת 2 חדרים על גג של בניין. שם ככל שאתה עולה בקומות כך הדירה זולה יותר בשונה מהארץ. בכל יום א' עשיתי מסיבות ריקודים והיו לי הרבה בחורות.
 
תמונה 4 
 
באחת המסיבות הכרתי את מי שתהיה אשתי לעתיד, מוניק.
 
תמונה 5 
 
יצאנו כמה חודשים אח"כ התחתנו. החופה נערכה בבית כנסת מפואר, אחרי זה צילומים
ובערב מסיבה באולם חתונות.
 
תמונה 6 
 
עברנו לדירה גדולה יותר ולצערי שם נגנבו לנו כל התכשיטים שלנו. כאב לנו מאוד. באוגוסט שנת 1964 החלטנו לעלות לארץ ישראל. "הדלתות" נפתחו וכל מי שרצה יכול היה לעלות. עלינו יחד 5 משפחות. עם אוניה לארץ הגענו לחיפה ומשם נסענו במונית לאשקלון.
 
 תמונה 7
 
תמונה 8 
 
היינו מאוד עייפים אחרי הנסיעה הארוכה, הניירת והעצבים ולבסוף הגענו לשכונת צריפים ללא חשמל ובלי מיטות וציוד מינימלי. רק חול וחול כמו במדבר. היינו צריכים ללכת למחסן ומשם לקחת מזרנים, מיטות, שולחנות, כיסאות ואוכל. היה זה היום הארוך ביותר, אך לקחנו הכל באהבה.
אחרי שלושה ימים של התארגנויות, התחלתי לעבוד בבית חרושת כפועל פשוט. אחרי זמן מסוים שלחו אותי לעבוד כחרט במפעל מסודר עד לשנת 1966.
 
תמונה 9 
 
בשנה זו החל מיתון והממשלה חילקה עבודות לזמן מסוים לפי מצב משפחתי. לא עבדתי כי לא הלכתי לאולפן, מאחר וביקשו ממני 600 לירות לקורס ואשתי הייתה בהריון מתקדם. למזלי היה לי מקצוע שלא דרש ידיעת השפה. במשך 5 שנים עבדתי בכל מיני עבודות: בקק"ל, קולנוע, חקלאות. אהבתי את תקופה זו. לאחר מכם עבדתי שנים בתע"ש בחברת "עשות אשקלון" כחרט עד לפרישתי לפנסיה.
 
תמונה 10 
החוויה הכי טובה שלי הייתה תקופת הצבא. אהבתי את הצבא יותר מכל.
 
תמונה 11
 
תמונה 12 
 
לחמתי בשלוש מלחמות ישראל: ששת הימים, יום כיפורים, שלום הגליל, כלוחם קרבי (חי"ר) ושירתתי גם במילואים יותר מ 40 יום בשנה.
 
תמונה 13
 
תמונה 14 
 
נולדו לי בארץ 5 ילדים.
 
תמונה 15 
 
היום יש לי 15 נכדים ונינה אחת. כן ירבו. בעשור האחרון חליתי מאוד ועברתי מספר ניתוחים בכלי הדם וניתוח פרוסטטה (סרטן) ועוד טיפולים עד היום. עם כל זה אני אוהב את המדינה והחיים. 
 
תמונה 16
 
תמונה 17
 
תשע"ה

מילון

חרט
סכין או כלי המשמש לחריטה, לכתיבה על לוח או לפיסול.

ציטוטים

”"בזיעת אפך תאכל לחם"“

הקשר הרב דורי