מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חיים סבא שלום

אני וסבא
סבא בצבא
העלייה של סבי מתימן, התיישבותו בארץ, תחביבים וחתונה

סיפור חיים סבא שלום מצד אמא
סבא שלי, שלום נולד בנג'ראן, אשר בצפון תימן. הוא נולד בתש"ט 1949.
העלייה לארץ
הוא היה בן שנה בערך כשמשפחתו עלתה לארץ. אמצעי התחבורה בתימן היו מאוד פרימיטיביים, ולכן מסלול העלייה היה מאוד קשה. היה צורך לעבור דרך ארוכה מצפון תימן, ששם גרה המשפחה, לעיר עדן שבדרום תימן, ואחרי תקופת שהות קצרה שם הם טסו לארץ במבצע שנעשה ע"י הסוכנות היהודית ונקרא בשם "מרבד הקסמים". אמו, ז"ל, לא החזיקה מעמד בשל תלאות הדרך ונפטרה בעיר עדן. המשפחה שלו עלתה לארץ סמוך להקמת המדינה. עבורם זה היה הגשמת חלום של דורות שהתפללו וייחלו ליום הזה, וראו בזה הגשמה של נבואת הגאולה של עם ישראל.
הילדות בארץ
הבית הראשון בארץ ישראל שבו סבי גדל לא היה ממש בית, זה היה מבנה זמני (אוהל) ב"מעברה" (מקום זמני שגרו בו משפחות עולים עד שעברו למגורי קבע).המקום הראשון אליו הגיעו היה מחנה מעבר באזור קיבוץ עין שמר, ומשם, אחרי זמן קצר, למעברת גבעת ברנר כתחנת ביניים לפני "הצריף" בקריית עקרון. היה חורף אחד קשה במיוחד שבו הגשמים הציפו את האוהל. להורים שלו זה היה קשה, ולהם, הילדים היה כיף…סבי זוכר את ההתרגשות הגדולה כשעברו למגורי קבע משופרים (צריף עץ…) ביישוב קריית עקרון הסמוך. הוא זוכר את המעבר מתאורה במנורות "לוקס" לחשמל שבו, הפלא ופלא, נדלקת נורה בלחיצת כפתור…
בביתו דיברו קצת בעברית וקצת בערבית (בניב התימני, כמובן).
הילדות שלו חפפה את השנים הראשונות של המדינה. הוא חווה את הקשיים הכלכליים תקופת צנע שבה הייתה הגבלה על מוצרי המזון שניתן היה לקנות, את המלחמות ובעיות הביטחון הקיימות לכל אורך הדרך, אבל לצד זה גם את ההתפתחות המדהימה של הארץ שלנו בכל התחומים. הוא למד בבי"ס ממ"ד בקריית עקרון ומשם עבר למדרשית נועם בפרדס חנה. החברים שלו היו כולם מביה"ס, לא הייתה להם תנועת נוער ביישוב (בגיל בוגר הוא היה אחד היוזמים לפתיחת סניף בני-עקיבא במקום). לטייל תמיד היה כיף, אבל זה היה רק במסגרת ביה"ס. 
 
תקופת החתונה והחיים כיום
סבי וסבתי נפגשו בכפר הנוער "כפר בתיה" ברעננה. סבתא עבדה שם בקייטנת קיץ וסבא היה מדריך נוער עולה בפנימייה. לאחר תקופת ההיכרות הקצרה  הם החליטו לצאת. זה היה קשר מאוד מיוחד: סבתא מבית אירופאי חילוני וסבא מבית תימני דתי. החיבור הזה לא היה מובן מאליו באותה תקופה אבל עמדנו בזה…     שנה אחרי ההיכרות הם עמדו מתחת לחופה על מגרש הכדורסל באותו מקום שהכירו (כפר בתיה).
העיסוקים שלהם הם גם התחביבים שלהם חינוך. סבתא מורה, כאשר את רוב שנות עבודתה הקדישה להוראת עברית והבעה לתלמידים עולים מאתיופיה, החל מלימוד הקריאה ועד להכנתם לבחינות הבגרות.     סבא גם הוא מורה ומחנך שרוב שנות עבודתו היו בתפקידי הדרכה, ניהול ופיקוח .
 
אציין כי שלוש פעמים במהלך העבודה החינוכית שלהם הם יצאו לשליחות חינוכית בתפוצות: ברומא, בלונדון ובקאראקס. הם ממשיכים לעסוק בחינוך גם היום, כי עבורם חינוך הוא לא רק מקצוע לפרנסה. זו שליחות שהם שמחים ונהנים להגשים. 
 
העשרה
יהדות עדן: "יהדות עדן, היא הקהילה היהודית שחיה בעיר הנמל עדן, כיום בתימן, על חוף הים האדום ובירתה לשעבר של דרום תימן. בין השנים 1937 — 1963 הייתה עדן קולוניה בריטית, ולפני כן, בתקופה 1937-1839 – פרובינציה של הראג' הבריטי…הפוגרום שפרץ ב-2 בדצמבר 1947, היה קטלני: 82 יהודים נרצחו ו-76 נפצעו; 106 מתוך 170 החנויות היהודיות בעדן, נשדדו. ארבעה בתי כנסת נשרפו ו-220 בתי יהודים נשרפו או נבזזו. שני בתי ספר יהודים, האחד לבנים והאחר לבנות, רוקנו מכל תוכנם….". ויקיפדיה
תשע"ו

מילון

יהדות עדן
יהדות עדן, היא הקהילה היהודית שחיה בעיר הנמל עדן, כיום בתימן, על חוף הים האדום ובירתה לשעבר של דרום תימן. בין השנים 1937 — 1963 הייתה עדן קולוניה בריטית, ולפני כן, בתקופה 1937-1839 – פרובינציה של הראג' הבריטי...הפוגרום שפרץ ב-2 בדצמבר 1947, היה קטלני: 82 יהודים נרצחו ו-76 נפצעו; 106 מתוך 170 החנויות היהודיות בעדן, נשדדו. ארבעה בתי כנסת נשרפו ו-220 בתי יהודים נשרפו או נבזזו. שני בתי ספר יהודים, האחד לבנים והאחר לבנות, רוקנו מכל תוכנם....

ציטוטים

”עבורם חינוך הוא לא רק מקצוע לפרנסה. זו שליחות שהם שמחים ונהנים להגשים.“

הקשר הרב דורי