מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1960 באירן, לאבא שלמה ולאמא מרים. היו לי שבעה אחים וקראו להם: ששון, זורבבל, עמנואל, נוריאל, חיים, דבורה, בני ואני, סימה.

חיינו באירן בתקופה שבה שלט המלך מוחמד רזא שאה פהלווי. המלך אהב את היהודים והוא איפשר ליהודים לקיים את הדת שלהם. הוא בנה להם בתי כנסת ואיפשר להם להתפלל.

לאחר מעט מאד שנים המוסלמים הקיצוניים התנגדו לחופש היהודי והתחילו להתמרד למלך וליהודים, ואז התחילה ההפיכה נגד היהודים – ניסו להפיל את המלך מפני שהם רצו מדינה מוסלמית דתית ולגרש את היהודים.

היהודים והמוסלמים חיו בשלום אחד עם השני. בזמן הזה הגיע לאירן שגריר ישראל שמו "אבא אבן" והוא שכנע את כל היהודים לעלות לארץ ישראל.

העלייה לארץ ישראל

לאחר כמה חודשים, עד שעלינו לארץ, התגוררנו בעיר מעבר בפרס. פרצה מלחמת ששת הימים בארץ ישראל ורוב היהודים באירן התחילו את המסע לארץ ישראל. לאחר כמה חודשים הגענו למדינה, לעיר יבנה, הייתי אז בת שש. הגענו בסוף המלחמה ועדיין נשמעו אזעקות. הינו עשרה נפשות, ילדים קטנים, שמענו את האזעקות מפוחדים מאד. הגענו בערב חג הסוכות ואני זוכרת שכל החנויות היו סגורות. לשמחתנו, בעל המכולת פתח את המכולת כדי לקחת מוצרים ויכולנו להיכנס למכולת.

סימה ומשפחתה בכותל

לימודי השפה העברית

המלחמה הסתיימה והתחלנו ללמוד בבית הספר מבלי לדעת עברית. בהמשך למדנו עברית, התרגלנו לשפה והכרנו חברים. רוב התושבים עלו ממדינות אחרות, כל אחד הגיע עם השפה שאליה הוא רגיל. ככל שהזמן עבר למדנו את השפה ודיברנו בעברית. לאחר כשנה, עברנו לגור בפתח תקווה, שם למדתי בבית ספר יסודי "נווה כיבוש" ולאחר מכן למדתי בתיכון "תלם".

הקמת דורות חדשים למשפחת לוי

בגיל שמונה-עשרה התחתנתי עם סבא מאיר, נולדו לנו ארבעה ילדים: ליאת, קובי, טלי ועדן. קובי התחתן עם לירן ולהם נולדה ליה הראשונה ועתי השני.

ככה עברו להם 57 שנה. הדור השני והשלישי נולדו.

"הקשר הישראלי שלי" – 70 שנה למדינה

במשך חיי היו לי הרבה חוויות בישראל. בבתי ספר יצאנו במשך הרבה פעמים לטיולים בטבע וזה היה עיקר הפעילות החברתית שהייתה לנו במשך השנים. בזמן הילדות שלי היו לנו הרבה מאוד פרדסים ומטעים ליד מקום מגוריי. היינו הולכים מידי יום, כל ילדי השכונה, לקטוף תפוזים ופקאנים. זאת הייתה אחת החוויות המשמעותיות שהיו לי בתור ילדה, שחרוטות בזיכרוני, מפני שכל ילדי השכונה השתתפו בקטיף. היינו מטפסים על העצים, קוטפים תפוזים, קלמנטינות, לימונים ושאר פירות הדר. כל הזמן התרוצצנו בפרדס ושיחקנו שם ובשכונה.

המשחקים ששיחקנו בהם הם קלאס, פורפרה, גולות. בגיל שתיים עשרה התחלתי לסרוג וסרגתי כובעים, צעיפים וסוודרים. הייתה לנו בשכונה סרגנית שכונתית, היא הייתה מלמדת אותנו איך לסרוג. היה לנו מתנ"ס שהינו משחקים בו היה לנו חוגים כגון כדורסל, תפירה, דרמה, הצגות, כדורגל . היה לנו את הנוער העובד והלומד וכמעת בכל יום הינו הולכים לשם, היו לנו המון פעילויות ומשחקים. כשהייתי בת שש עשרה הדרכתי פעולות לילדים קטנים יותר.

בעבורי התקופה הזאת הייתה מאוד יפה וכיפית. היו לי המון חוויות ישראליות ומכולם נהניתי מאוד.

 בטעם תפוח

שיר משמעותי בחיי

"אימא יקרה לי" הוא שיר מיוחד בשבילי מפני שכאשר עלינו לארץ ישראל ב-1967, ערב סוכות, השיר הראשון ששמענו בעברית היה השיר "אימא יקרה לי".

למרות שלא ידענו את השפה העברית היה לנו מתרגם והוא תרגם לנו את המילים לפרסית כדי שנבין. כל כך התרגשנו מהמילים המיוחדות והחמות בשיר, שאימא היא הדמות הכי חזקה עבורנו, אוהבת, מגוננת ומיוחדת. השיר הזה עבורי הוא מיוחד מאוד כי אימא שלי יקרה לי.

הזוית האישית

סימה: התכנית הייתה מדהימה ואת סיפור חיי ילדותי יכולתי לספר רק בתכנית כזאת נהניתי מכל רגע החשוב ביותר הוא הקירבה לנכדתי ליה הייתה לי מנחה נהדרת אלונה.

ליה (נכדה): היה לי מאוד כיף כי שמענו על כל מיני סיפורים ממש מעניינים של הסבים והסבתות שהתארחו בתכנית.

אלונה (מנחה): אני מאד נהניתי, הרגשתי מחוברת יותר לסימה המבוגרת שאיתה אני עובדת ולליה החניכה. שלי סימה ספרה לי המון חוויות שהיו לה בתור ילדה שמחתי על עצם השתתפותי בתכנית.