מאגר סיפורי מורשת

לאחר הכרזת העצמאות, פרצה מלחמת השחרור, וכול ארצות ערב הכריזו מלחמה על ישראל.

אני ומשפחתי נאלצנו לברוח מהבית, מהעיר התחתית להדר הכרמל, ושיכנו אותנו באולם עם משפחות נוספות, במשך שישה חודשים, ובמהלכם ירו הערבים על היהודים, וההגנה ביקשה לא לצאת כדי שאנשים לא יפגעו מהיריות.

החיים היו קשים מאוד, לא הייתה עבודה, ולא היה אוכל. הם הסתפקו במעט מאוד מזון והיה קושי רב לחיות. במהלך ששת החודשים שהיו בתוך האולם אני ומשפחתי שמענו קולות ירי ועל אנשים שמתו בזמן המלחמה. כנופיות שונות שהתנפלו על יהודים. היה מקרה של אוטובוס מלא פועלים יהודים שעבדו בבתי הזיקוק בחיפה וביניהם שכנים שגרו אתנו ופיתחנו שכנות טובה עימם, במתקפה זו הרגו הערבים  את כל הנוסעים וביניהם השכנים שלנו.

כשהמלחמה הסתיימה היה קשה לחזור לשגרה. היינו צריכים לפנות את האולם ואת כל חפצינו המעטים ולחפש בית חדש מכיוון שאטמו את הבית הקודם וההגנה ביקשה לפלוש לדירה פנויה.

לאחר שמצאנו בית נכנסנו לגור בו. להורי היה קשה למצוא עבודה וכשמצאו , היה עדיין קשה לחזור לשגרה. המצב הכלכלי היה קשה, ובאותה תקופה הממשלה הזמנית   החליטה לחלק תלושי מזון לכל נפש. זו הייתה תקופת הצנע.  הצלחנו לשרוד במהלך שלוש ארבע שנים.

בשנת 1956 התגייסתי לצה"ל ואז פרצה מלחמת קדש (שנקראה מלחמת סיני), כתוצאה מסגירת תעלת סואץ על ידי השליט המצרי, עבד אל נאסר. והוא שלח ספינת מלחמה לחופי הארץ שהתקרבה לנמל חיפה במטרה לפוצץ את הנמל הגדול, והפגזים פגעו במחנה הצבאי שבו שהיתי בזמן הצבא.  שמענו אזעקה ורצנו לשוחות. הפגז נפל כמה מטרים מאתנו. ננקטה פעולה  צבאית והצבא השתלט על הספינה והכניסו אותה לנמל חיפה. זה היה מאוד מסוכן, ורק בנס ניצלנו.

ב-1958 השתחררתי משירות צבאי. לאחר מכן עבדתי במהלך הימים ובערבים למדתי.

במשך השירות הצבאי הכרתי את טוביה קלדרון וב-1959 התחתנו בבית כנסת. ב- 1961 נולד הבן הבכור שלנו: משה. ב-1962 נסענו למערב אפריקה בשליחות של בעלי. בשנת 1964 נולד יוסי ובאותה תקופה היינו בישראל כי היה לי חשוב שהוא ייוולד בארץ.

לאחר לידתו חזרנו לשנתיים נוספות לאפריקה. ב-1966 חזרנו ארצה. וב-1969 נולד אורן.  כיום יש לי תשעה נכדים ונין אחד.