מאגר סיפורי מורשת

שמי, סילביה אורנה נאור, למשפחת גרוזמן

אני רוצה לספר על ילדותי והעלייה שלי מארגנטינה לארץ בגיל 19, בשנת 1970, על ההיכרות שלי עם רפי בעלי ז"ל ועל הקמת המשפחה הנהדרת שלנו.

הסיפור מתחיל בארגנטינה, כשאמא שלי (לואיסה) פגשה את אבא שלי (יצחק) באטליז והתאהבה בו והוא בה. הם הקימו משפחה, נולדו 3 בנות ואני הבכורה מביניהן.

אהבתי לארץ

למדתי ב-2 בתי ספר במקביל: אחד בית ספר ממלכתי, והשני בשעות אחר הצהריים בבית ספר יהודי עד לסיום תיכון. אהבתי לארץ הלכה וגדלה ככל שלמדתי בבית ספר היהודי ותמיד חלמתי על עלייה לארץ.

בגיל 18 הגעתי לארץ ללמוד שנה שנייה בסמינר למורים לחו"ל. בשנה זו הכרתי אצל חברה את רפי, מי שלאחר מכן הפך להיות בעלי.

ההיכרות שלי עם רפי:

לאחר סיום שנה זו חזרתי לארגנטינה. דודים שלי הגיעו עם בן דוד שלי, לבקר בישראל, ובאו לאשדוד לפגוש את רפי וההורים שלו. רפי כל כך היה חרד, שהתחמק ורק למחרת הגיע עם אחיו לתל-אביב לפגוש אותם. הם חשבו שהוא שתק יותר מדי, ולא התלהבו ממנו, אבל רפי נסע אליי לארגנטינה, שם התחתנו והפך לחלק חשוב ביותר במשפחה שלי.

רפי תמיד אהב מאוד את אמא ואבא שלי, העריך אותם מאוד, ותמיד אמר כמה שהתייחסו אליו בכבוד ובאהבה כבר מההתחלה. אחרי כמה חודשים בארגנטינה, וירח דבש, חזרנו לארץ, והתמקמנו באשדוד. בהתחלה גרנו אצל ההורים של רפי, שלמה וחסיבה והצטרפתי למשפחה של יוצאי מרוקו, אותם למדתי להכיר ולאהוב.

העלייה לארץ

עם הגעתי לארץ, החלטתי שאני רוצה גם שם ישראלי והוספתי לשמי הפרטי את השם אורנה. אחר כך עברנו לבית משלנו. רפי נלחם במלחמת יום-הכיפורים. 5 חודשים הוא לא חזר הביתה, ואני דאגתי מאוד. למזלנו עבר את המלחמה בשלום וחזרנו לחיי השגרה.

הקמת המשפחה

גלית נולדה ב- 1975 ושנתיים אחרי נולד אופיר ב- 1977.

במקביל למדתי עבודה סוציאלית, ורפי עבר קורסים שונים כמו: חשמל וטכנאי אלקטרוניקה.

למדתי עבודה סוציאלית וכשסיימתי עבדתי כעובדת סוציאלית במרכז לשיקום מקצועי באשדוד אותו ניהלתי לאחר מכן. עבדתי גם כמפקחת בלשכת פיקוח במשרד העבודה והרווחה ולאחר מכן במרכז רפואי של קופת חולים מכבי. רפי בעלי עבד בחברת החשמל כל השנים האלה.

אחרי צהריים היינו הולכים לים, קוראים ספרים, ומשחקים משחקי קופסה עם הילדים. עמית נולדה 9 שנים אחרי אופיר והפכה לתינוקת של כולנו. השנים עברו באהבה רבה, הילדים גדלו, וכל אחד החליט ללכת בדרך שלו ולשמחתי כולם מתגוררים בישראל.

בתאריך: 18103 רפי נפטר לאחר מחלה קשה והשאיר חלל גדול אצל כולנו.

שלושת הילדים שלנו נשואים, ויש לנו שישה נכדים מקסימים. אני בקשר קבוע עם כל המשפחה ומאושרת שיש לי אותם. נפגשים לעתים קרובות וערבי שבת  וחגים הם בשבילי חוויה נהדרת.

אני מתנדבת בעמותת ידיד לחינוך שמסייעת לילדים בבתי ספר יסודיים ומאוד נהנית מכך.

אני מודה על החיים המלאים במשמעות ומקווה רק לבריאות שלמה למשפחה.

הזוית האישית

אני ממליצה מאוד להצטרף לקשר הרב דורי. אני מאוד נהניתי ולמדתי המון על סבתא ועל ילדותה. נהניתי מאוד לפגוש את סבתא בבוקר ולדבר איתה.