מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק חנגלי, נולדתי בבגדד שבעיראק למשפחה בת עשר נפשות, חמישה אחים ושלוש אחיות. אני הייתי הצעיר מבין כל האחים והאחיות. גרתי בבית בן שלוש קומות, ביחד עם כל משפחתי. לא חסר לנו דבר. אימא שלי הייתה עקרת בית. היינו משפחה מסורתית ואני זוכר את אבי הולך להתפלל בבית הכנסת ביום שישי. המאכלים האהובים עלי הם אורז אדום וחמין של שבת.

תקופת הילדות

אצלנו במשפחה היה נהוג שהילד הצעיר ביותר היה עושה את כל המטלות של כולם, כמו "עבד" בשביל המשפחה, אבל אני נהניתי מזה. בילדותי בבגדד שיחקתי בגולות ובסביבונים. עלינו לארץ כשהייתי בן 9, כך שאת רוב ילדותי העברתי במעברה, שם גרנו באוהל. התנאים במעברה היו קשים כי בקיץ סבלנו מחום רב ובחורף מקור ומהצפות האוהלים, אבל בימים יפים הייתי אוהב מאוד ללכת לכל הפרדסים שהיו ליד המעברה. אהבתי לראות את כל הטבע הירוק שהיה מסביב כי בעיראק היו רק בניינים אפורים מסביב לבית שלי.

גיל ההתבגרות

בשנות נעוריי לא אהבתי ללכת לבית הספר ולא השקעתי בלימודיי. העדפתי ללכת ולשחק כדורגל במקום להשתתף בשיעורים. בימי שישי אהבתי לשבת עם חבריי ליד בית הספר ולדבר. היינו חבורה של נערים ונפגשנו כל שבוע גם מחוץ ללימודים.

את בר המצווה שלי חגגו לי בבית כי בתקופה זו לא היה לנו כסף לחגוג באולם. הזמנו הרבה חברים ורקדנו הורה, היה מאוד שמח. אני זוכר שבבר המצווה שלי הביאו לנו כריכים שאחי הגדול שם בהם רוטב חריף. כולם נחנקו מהרוטב החריף וזה היה מאוד מצחיק. בסוף כולם צחקו.

תקופת הצבא

בצבא בשירות הסדיר שירתי בחיל האוויר בטייסת לוחמת. את שירות המילואים עשיתי בהנדסה קרבית אחרי שעברתי קורס של חבלה וסילוק פצצות. נלחמתי גם במלחמת ששת הימים וגם במלחמת יום כיפור.

במלחמת ששת הימים הייתי ביחידה לחבלה וסילוק פצצות. היה חשש כבד שחיל האוויר של המדינות הערביות יפגיזו מקומות חשובים כמו שדה התעופה, ולכן בימים הראשונים של המלחמה הייתי מוצב בשדה התעופה בן גוריון. בהמשך ירדתי עם יחידתי לאזור אל עריש. התפצלנו לחוליות קטנות וסרקנו את המקומות הכבושים כדי לבדוק שאין מלכודות לפני שהצבא היה מתמקם שם.

במלחמת יום כיפור הוטסנו במטוס הרקולס של חיל האוויר לשארם א-שייח אשר הופצץ קשה על ידי חיל האוויר המצרי. כאשר הגענו לשם, היות ומסביב היו הרבה מטוסים מצרים אשר הטילו פצצות, קפצנו מהדלת האחורית של המטוס תוך כדי תנועה והמטוס המריא מיד כשיצאנו. התפקיד של החוליה שלי היה לפנות פצצות שנפלו באזורים מסוכנים – כמו תחנות דלק – ולא התפוצצו. היינו מרחיקים את הפצצות למקום מבודד ומפוצצים אותן שם. כשסיימנו את משימתנו חזרנו הביתה.

נישואין והקמת משפחה

הייתי רווק מושבע ויצאתי עם המון נשים. אחרי מלחמת יום כיפור מישהו מעבודתי אמר לי שהוא חייב להכיר לי מישהי. הוא הכיר לי את מריאנה שהייתה שכנה שלו כשחי ברומניה. מריאנה הייתה אישה יפהפיה ומיד התאהבתי בה. כמה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת התארסנו. כרעתי ברך וביקשתי מאבא שלה רשות להתחתן איתה. התחתנו בתאריך 30.10.1974.

שאול בננו הבכור נולד שנה אחרי שהתחתנו, אחריו נולדה קרן האמצעית (אימא של רוני המתעדת) ואחרונה נולדה אורלי.

העלייה שלי לארץ

עליתי לארץ כשהייתי בן 9 ביחד עם כל משפחתי.

בעיראק, לפני שעלינו לארץ, לא הסכימו שניקח את כל רכושנו. הרשו לנו לקחת רק כמה בגדים. כשעלינו לארץ שייכו אותנו למעברת באר יעקב ושם גרנו במשך שלוש שנים באוהל קטן וצפוף מאוד בשביל עשר נפשות. בשביל כל בני משפחתי זה היה סיוט אחד גדול, כי עברנו מבית גדול של שלוש קומות לאוהל אחד קטן שבקושי היה מקום לישון בו. אבל בשבילי דבר זה היה גן עדן, כי כשגרנו בעיראק, מסביבנו היו רק בניינים אבל כשעברנו למעברת באר יעקב – היו מסביב המון פרדסים שהיו שייכים לקיבוצים באזור, כך שכל הזמן הייתי הולך לפרדסים וקוטף ירקות ופירות כדי שלמשפחתי ולי יהיה אוכל. עם זאת, במעברה היו תנאים קשים מאוד, בקושי היה לנו אוכל והיה מאוד צפוף. בקיץ סבלנו מחום עז ובחורף מהצפות ומקור.

הזוית האישית

רוני: נהנתי מאוד לבלות עם סבא שלי וללמוד על עברו. עניינו אותי החוויות שעברו עליו ושמעתי דברים שלא ידעתי עליו. היה לי כיף לראות את סבא שלי שמח כשנזכר בכל מה שעבר עליו בצעירותו.