מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חייו של סבא שמעון שחף

אני וסבי
סבי כשהיה קטן
העליה והמשך החיים

סבא שמעון, סבי מצד אמא, נולד בתאריך12.7.1945 ברומניה, בעיר בשם גלאץ, ששוכנת על הדנובה (נהר שחוצה את כל אירופה, ושנשפך לים השחור ברומניה). לאמו קראו חיה סגל, ולאביו אברהם רוזנטל.

סבא רבא, אברהם וסבתא רבתא חיה היו מנהלי חשבונות, חיה נולדה בשנת 1913, ואברהם נולד בשנת 1914.

לאימא של סבתא רבתא חיה קראו גיטל, והיא פולניה במקור. סבתא גיטל נולדה בשנת 1880 ונפטרה בשנת 1955. לאביה קראו משה והוא הגיע מרוסיה. סבא משה נולד גם הוא בשנת 1880 ונפטר בשנת 1938 מהתקף לב. סבתא חיה נולדה ברומניה, והם היו שמונה אחים ואחיות במשפחה (במקור, הם היו עשרה אחים אך שניים מהם נפטרו במהלך הלידה): יענק'לה (יעקב), אידה, חנה, מוטל, שלוימה (שלמה), אנה, סימה וסבתא חיה. סבא אברהם נפטר בגיל 81 בשנת 1996, וסבתא חיה נפטרה בשנת 1979 כשהייתה בת שישים ושש.

לסבא שמעון היה סוס נדנדה שעשוי מעץ. סבא היה מאוד חזק, ופעם אחת, כשהיה בן ארבע, כשדודתו סימה שמרה עליו, הוא הרים את הסוס הכבד מעל לראשו ואיים (בצחוק) לשבור את החלונות שבקצה הבית.

סבא שמעון עלה ארצה בסוף שנת 1950, בהיותו בן 5. הנסיעה בספינה, כפי שזכור לו, הייתה ארוכה וקשה. סבא שמעון ואמו, נקלטו במעברת "שער העלייה" ונשלחו למעברת "רחובות", שם גרו באוהל. באותה השנה היה חורף מאוד קשה, אחד החורפים הקשים ביותר שהיו בישראל. בחורף הזה היו סופות רבות ושלגים, וסבא שמעון זוכר מספר פעמים שהאוהל עף והתהפך יחד עם כל תכולתו בגלל הרווחות החזקות.

לאחר תקופה קצרה, אימא של סבא שמעון יצאה ללמוד באולפן בפרדסיה בתנאי פנימייה, ולכן הוא עבר לגור אצל דודתו סימה במושבה מגדל שליד טבריה. הוא גר שם במשך כארבע שנים, במהלכן אמו הייתה מגיעה לבקרו אחת לשבועיים.

במושבה מגדל, למד סבא שמעון בבית הספר, היה תלמיד מצטיין, והוא הוקפץ מעל כתה ב' ישירות לכתה ג'. לסבא שמעון היה מאד כיף במגדל, גידל כלבים מכל הסוגים והיה לו תפקיד, להשקות ולהאכיל את הסוס של דודה סימה. דוד שלו היה מוכן לתת לו כבשה, אם ידע את לוח הכפל ללא טעויות.

בזמנו במושבה מגדל היו "שתי קבוצות", קבוצת ותיקי המושבה, וקבוצת העולים החדשים שהגיעו מרומניה, ממרוקו וממצרים. תמיד היו חיכוכים בין הילדים של הותיקים והילדים של העולים, כך נוצרו "שתי מחנות" שהיו נלחמים אחד בשני. לכל מחנה היה שר צבא (מפקד), קצינים, שליחים, רצים, וחיילים פשוטים.

למרות הטינה בין המחנות הילדים, לסבא שמעון היו חברים בשתי המחנות, וברבות הימים, כשהיה חוזר לביקורים בחופשים היה נפגש עם רבים מהילדים ומעלים זיכרונות מאותם הימים.

עם הזמן סבתא חיה, הסתדרה והשיגה עבודה טובה כמנהלת חשבונות של ויצ"ו.היא קנתה דירה בחולון בשכונת מפדה, וסבא שמעון עבר לגור איתה. בכיתה ד', סבא שמעון החל ללמוד בביה"ס היסודי "שנקר", הוא זוכר לטובה את המנהל האימתני זאב אגרת, ולאחר מכן עבר ללמוד בתיכון "קוגל" במגמה ריאלית, גם כן הוא זוכר לטובה את המנהל האבהי מרדכי אלישיב.

סבא שמעון היה ספורטאי טוב, והיה מאד טוב במקצועות הריאליים. התחביבים שלו הם מתמטיקה, חידות, חידות מתמטיות, קריאת ספרים (בעיקר מד"ב ופנטזיה, ספרי בלשים ומתח), משחקי חשיבה ויותר מכל- אגירת ספרים בספרייה הפרטית שלו.סבא מוסיף: אהבה לנכדים.

בשנת 1964 (השנה, חמישים ושלוש שנה להיכרות), פגש סבי את סבתי ברכה במסיבת ריקודים שנערכה אצל חבריו בחולון. בסופה יצאה כבת זוגתו של שמעון, סבי.

סבא שמעון התגייס לצבא והמשיך במקביל ללמוד בטכניון בחיפה כעתודאי הנדסת מכונות. בתקופת החופשים בטכניון סבי עשה טירונות, קורס מכי"ם (מפקדי כיתות) וקורס קצינים. במלחמת ששת הימים, סבא היה מפקד מחלקה באוגדה של אריק שרון ונלחם בעיקר באום-כתף.

מיד לאחר המלחמה, ולמעשה גם בזכותה, נישאו סבי שמעון וסבתי ברכה בתאריך 18.7.1967. המלחמה גרמה להם לרצות להתחתן, שכן היא הבהירה להם כמה החיים יכולים להיות קצרים ושכדאי למצותם. למעשה, החתונה הייתה אמורה להתקיים בתאריך 17.8, כפי שנקבע עוד לפני המלחמה, אולם לסבי נאמר שמיד לאחר מבחני הסיום של שנת לימודיו בטכניון, הוא יצטרך לחזור לצבא. סבא החליט שלא יחזור לפני שיתחתן, ולכן הוקדמה החתונה.

סבא שמעון נקלט בחיל האוויר כמהנדס / קצין טכני, בטייסת הליקופטרים, משם לטייסת פאנטומים, עבר למטה חיל האוויר, השתחרר בדרגת רס"ן, ונקלט בתעשייה האווירית בפרויקט לביא. עד היום סבא שמעון עובד כמהנדס יועץ בתחום מטוסים.

ברכה כהן, סבתי מצד אבא ואשתו של שמעון נולדה בתאריך 21.6.1946, בעיר יָאסי (יאשי) שברומניה. יאסי הייתה בעבר עיר הבירה של הממלכה, שממנה צמחה אחר כך רומניה. סבתא רבתא חנה היא צאצאית הבעל שם-טוב, וגם נכדתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. הרבי יצחק לוי מברדיצ'ב היה ידוע כסנגורם של עם ישראל, כלומר מצא את הטוב שבכל מעשה רע של אחד מבני העם.

אבא של סבתא ברכה, מתתיהו יחזקאל, קרוי על שם בנו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, משום שסבתא חנה מאוד האמינה ברבי ובמעשיו. הוא נולד בתאריך 10.12.1907, ונפטר בשנת 1978. סבא מתתיהו היה אדם ציוני שהשתתף בהכשרה של תנועת גורדוניה. הוא נישא ונולד לו ילד, גרשון, אך אשתו נהרגה בהפצצה של הגרמנים בחצר ביתם.

ביולי 1941 היה פוגרום בעיר יאסי שנערך על ידי הרומנים (האזור עדיין לא היה בשליטת הגרמנים), ולאחריו נלקחו כל היהודים שנותרו בחיים לרכבות המוות או למחנות עבודה. סבא יחזקאל נלקח לרכבות המוות, שלמעשה היו רכבות להובלת בהמות. לכל אחד מהקרונות ברכבות נדחסו כמאה ועשרים יהודים בצפיפות וחום, ללא מים ואוכל. הרכבות נסעו הלוך ושוב ללא מטרה, ועצרו בתחנות שונות רק כדי להוריד את גופות המתים. סבא שרד את התנאים הנוראים האלה, והיה אחד משמונת היהודים הבודדים שניצלו מהקרון שלו. הוא חזר עם צלקת כתוצאה מחתך עמוק לאורך אצבעו, שנעשה על ידי כידון הרובה של אחד החיילים כשהושיט את ידו אליהם לבקש מעט מים.

לסבתא ברכה, היה "דוד" זלמן, מי שהיה האח של שרת החוץ של רומניה, אנה פאוקר. בעזרתה ובעזרתו של זלמן, אשר הביא במזוודות דולרים מזומנים, ולכן אישרו השלטונות ברומניה עליות היהודים של תחילת שנות החמישים.

הזוית האישית

דניאל לביא: היה לנו מאוד כיף לבלות זמן ביחד ולהנות אחד עם השני. בנוסף לזאת היה לי כיף לשמוע על עברו של סבי ואיך הכיר את סבתי. בקיצור לשנינו היה כיף לעשות עבודה זאת, ללמוד על המשפחה ולהיזכר ברגעים מהעבר.

מילון

אנקדותה
סיפור קצר ומצחיק

מגדל - מושבה
מִגְדָּל היא מושבה במחוז הצפון, השוכנת לשפתה הצפון-מערבית של הכנרת, כשמונה קילומטרים צפונית לטבריה. היישוב הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1949. שטח השיפוט של היישוב הוא 12,000 דונם. ב-2003 הומלץ על איחוד המועצה האזורית עמק הירדן עם המועצות המקומיות מנחמיה, מגדל וכנרת. ויקיפדיה

ציטוטים

”דוד שלו היה מוכן לתת לו כבשה, אם ידע את לוח הכפל ללא טעויות.“

הקשר הרב דורי