מאגר סיפורי מורשת

"סבא שלי היה חייל בחייל תותחנים ולחם בחזית. במהלך העבודה איתו גיליתי עד כמה סבא שלי אמיץ ועד כמה הוא העניק מעצמו עבור המדינה. לא מדובר בחודשים בודדים אלא בלא מעט שנים בחייו בהם חי בצל המלחמות, עמד מול אוייב שקם להורגו אבל דבר לא גרם לו להישבר או לברוח. עם המון אומץ לב, נחישות ולא מעט אהבת הארץ, בכל פעם שזומן על ידי מפקדיו, לעולם לא התחמק או מצא סיבות למה לא… אלא נעתר תמיד לקריאה ועמד לצד חבריו שלא מעט מהם, איבדו את חייהם, דבר שלא נותן לו מנוח עד היום ולא מעט לילות הוא חווה סיוטים עקב אותן מלחמות, בהן ראה חברים שהיו כמו אחים, שנרצחו על ידי האויב".

"נולדתי בתוניסיה בעירה ראינה. היינו 5 אחים (3 בנים ו-2 בנות).שנת העלייה נובמבר 1955 ממרסי שבצרפת לארץ ישראל והיה מאוד קשה. הגענו לארץ ישראל באונייה והמסע ארך כשבוע ימים. הגענו למעברת מחנה ישראל שנמצא ליד שדה התעופה לוד. גרנו במעברה 9 שנים, לאחר מכן עברנו לבת-ים. אבא שלי עבד כגנן ואימא שלי הייתה עקרת בית. אחרי ביה"ס  הייתי משחק כדורגל, וגם עבדתי בקצביה שנמצאת ביפו וזאת כדי שאוכל לתת את הכסף להוריי ולעזור בפרנסת הבית.

 

כשהגעתי לגיל 18 התגייסתי לצבא ושרתתי בחיל תותחנים. עשיתי טירונות במשך שלושה חודשים בשומרון ולאחר מיכן עברתי קורס חימוש. שרתתי בבקעת הירדן  והיינו גדוד פעיל פעם בצפון פעם בדרום פעם במזרח ופעם במערב.

מלחמת ההתשה פרצה בשנת 1969. הייתי בן 18 וגויסתי לצבא לאחר טירונות וגויסנו לגדוד 405 שהייתה תחת פיקודו של אריק שרון שהיה אז אלוף פיקוד הדרום. המלחמה נערכה בין השנים 1969-1970 בין ישראל למצרים. מטרתה של מצרים במלחמת ההתשה הייתה להפעיל לחץ על ישראל, כדי שתיסוג משטחי סיני שנכבשו במלחמת ששת הימים. הוצבנו בכמה מקומות לאורך סיני. כמובן שהתניידנו ממקום למקום. היו חילופי אש ארטילריים (תותחים) כל הזמן וכמובן היות והייתי חייל בחיל התותחנים, נוכחתי כל המלחמה בקו החזית. במהלך כל המלחמה, מעולם לא חשתי חשש לחיי, אלא הייתי גאה להגן על מולדתי, על משפחתי ועל עתיד מדינתנו. המלחמה ארכה כשנה וחצי. בהם לעיתים רחוקות מאוד הגעתי הביתה וכמובן הגעגועים למשפחה היו קשים מאד מאד. ידעתי שבבית דואגים לשלומי והיה קשה לתקשר איתם ולהודיע שאני בסדר.

המלחמה הסתיימה אחרי שנה וחצי של לחימה מאוד קשה מול המצרים ואחרי שאיבדנו המון חיילים. הוכרז תיקו אסטרטגי ואף צד לא ניצח. חזרתי לחיים רגילים והמשכתי לעבוד כקצב. כמו כן התחתנתי עם אהבת נעוריי, מרים, אם ילדיי ונכדיי.

בשנת 1967 הכרתי את אשתי במכולת של אביה שנמצאת בבת ים (סבא רבא שלי שקוראים לו אלכסנדר שטרק שנולד בהונגריה והיה  ניצול  שואה) סבתא הייתה אז בת 15 ואחרי בית הספר הייתה עוזרת לאבא שלה במכולת. הייתה בינינו אהבה גדולה שנמשכת עד היום כמעט 50 שנה אחרי.

 

מלחמת יום כיפור פרצה בתאריך 6.10.1973 בדיוק בערב יום כיפור, סוריה ומצרים החליטו לתקוף בדיוק ביום הזה, היות והיה נוח, כי לא היו טלוויזיות או כל דרך להעביר את המידע לישראל, כי פורצת מלחמה ולכן הייתה בעיה להעביר את האינפורמציה על פרוץ המלחמה וגיוס חיילים. כבכל יום כיפור, התחלנו את הצום בשעות אחר הצהריים ובשעות הערב שמנו לב לתנועה רחבה של ג'יפים ורכבים צבאיים.. הבנו שמשהו אינו כשורה.באותו הלילה, הגיעו אנשי מילואים וביקשו שהגיע באופן מיידי ליחידה אליה אני משויך, חיל התותחנים. (צו 8 מצב חירום).

הייתי אמור לפגוש את היחידה ולצאת לכיוון מצרים כדי לבלום את התקפתם של המצרים. הצטרפתי לגדוד והתחלנו כבר באותו הלילה לבלום את המצרים על ידי הגנה מסיבית מהים, מהיבשה ומהאויר. כמו כן, הפלנו בשבי לא מעט מצריים שנלקחו כשבויים בישראל.הועברנו לאיסמעלייה שנמצא בסיני ומשם יצאנו לכיוון תעלת סואץ.התניידנו עם טנקים וחיכינו ליחידת ההנדסה  להקמת הגשרים, כדי שנוכל לחצות את התעלה.

לאחר שהצבא סיים לבנות את כל הגשרים של תעלת סואץ הפלוגה שלי הייתה הראשונה לחצות כיוון איסמעיליה.

 

חשנו חוסר ודאות לחצות את תעלת סואץ מפני שהמצרים כבר היו מוכנים ללחימה נגדנו.חייל האוויר הפציץ מחנות ובסיסים של המצרים על מנת להקל עלינו ונוכל להתקדם דרומה. כשהגנו לאיסמעיליה שמרנו כשנה וחצי על הגבולות .

 

בינואר 1974 נולד לי הבן השלישי באותה תקופה לא היו טלפונים יום אחד הגיע אלינו קצין והתחיל לשאול "מי זה  כהן פרנקלין משה" עניתי לו "אני".אז הוא אמר לי " מזל טוב" שאלתי " למה"  נולד לך בן מחר יש לו ברית. התרגשתי מאוד שלחו אותי לשדה התעופה פאיד שם עליתי על המטוס ששמו הרקולס והטיסו אותי הביתה. הגעתי ישר לברית בגלל שהמפקד שלי היה אריק שרון קראתי לבני "שרון". אישרו לי להישאר בביתי למשך 24 שעות, חזרתי לגדוד שלי והבאתי 24 בקבוקי שמפניה לחברה לאחר שסיימנו את השמירות, שחררו אותנו הביתה. מאז מיקמו את הגדוד שלי בבקעת הירדן". 

רועי כהן: "אני גאה שיש לי סבא עם כל כך הרבה אומץ, אהבת ארץ ישראל, שעבר כל כך הרבה בחייו ושרד את כל המלחמות בהם השתתף והיום הוא חלק מחיי. ישנם לא מעט ילדים בני גילי שלא זכו להכיר את הסבא שלהם היות והם לא שרדו את המלחמות ולכן אני בר מזל שסבא שלי כאן, לידי, לספר לי, לשתף אותי ולתת לי מעט להבין על כמה אהבת המולדת עוברת בגנים. אבא שלי משרת בצבא קבע בחיל האויר..

רועי כהן

 

 

מלחמת יום כיפור: "מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן".

‏

תשע"ו