מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא מומי שלי

אני וסבא מומי
סבא מומי בכותל
מרגע לידתו ועד מותו

שמי איתי בן – ששון. אני רוצה להקדיש את הסיפור שלי לסבי האהוב סבא מומי ז"ל.

סבא מומי הוא אביה של אמא שירלי. מכיוון שלצערי הרב, סבי הלך לעולמו ונבצר ממני לראיינו, ראיינתי את סבתי ואמי כדי לשמוע את הסיפור עליו.

לסבי מומי היו שלושה שמות פרטים: שם לידתו – סולומון , השם שקיבל כאשר עלה לארץ – שלמה ולרוב כולם קראו לו מומי. בן עזרא ,זהו שם משפחתו שהשתרש במשך דורות במשפחה. סבי נולד באוגוסט 1943 בעיר "מקנס" שבמרוקו, למשפחה מורחבת. אביו התחתן ונולדו להם 7 ילדים: חסיבה, חנה ז"ל, אסתר ז"ל, בידה, אברהם ז"ל, מאיר ז"ל, לורט. כאשר אשתו נפטרה, הוא הכיר את סבתא שמחה (אמו של סבי) ויחדיו נולדו להם 6 ילדים, כאשר סבי הוא הבכור. השישה הם: רוחמה ז"ל, אילן ז"ל, איבט, התאומים עמנואל ומיכאל.

בנוסף, גם לאמו אלו היו נישואיה השניים, היא התאלמנה והיו לה שלושה ילדים מנישואיה הראשונים: רבקה, מרגלית ז"ל, אברהם ז"ל, מכאן יוצא שכשסבי נולד היו לו כבר 10 אחים ואחיות.

סבי למד במרוקו, שם רכש את הידע הרחב שלו בשפות, עברית, ערבית, צרפתית וספרדית. בביתו דיברו לרוב בערבית וגם בעברית, במחשבה כשתגיע העת לעלות לא"י ידעו את השפה העברית.

אביו היה צורף, הייתה לו חנות לתכשיטי זהב, אמו נותרה בבית עם עזרה של משרתים בכדי לטפל בילדים. בית הוריו היה דתי, רוב אחיו חונכו בביה"ס דתי ובבית נהגו לקיים את המצוות והחגים על פי ההלכה, הם הלכו לבית הכנסת ששכן סמוך לביתם, שם התפללו וכך נשמרה המסורת הדתית עד היום. שכניהם היו יהודים וערבים וזכור כי היחסים בזמנו היו יחסים טובים של שלום ואחווה, הם גרו אחד עם רעהו כמשפחה אחת.

בשנת 1962 החליט סבי שהגיע הזמן לעלות לארץ ישראל, קודם לכן עלו חלק מאחיו הבוגרים, התמקמו בכמה אזורים כגון: אשדוד, נהריה, ת"א וכך גם סיפרו למשפחה במרוקו כי כדאי לעלות לארץ ישראל ואכן כך עשו השאר.

בתמונה מטה, צילום הדרכון המרוקאי של סבא מומי

תמונה 1

הם הגיעו באנייה לארץ ישראל והועברו למגורים במעברה שבקריית – אתא. לאחר מכן עזר סבי בשאר העליות לארץ ישראל. בינתיים התחתנו שאר אחיו ועברו להתגורר בחיפה, בקרית חיים, במוצקין וסבי נשאר להתגורר בקריית אתא. הוא התגייס לצה"ל ושירת בחייל התותחנים, לאחר שירותו הצבאי החל לעבוד כטכנאי במפעל "אתא", מפעל לייצור בגדים מגבות וכדומה. הוא היה פעיל בוועד המפעל ובהסתדרות ושם למעשה הכיר את סבתי והתחתן עמה. הם הקימו משפחה ונולדו להם שבעה ילדים: יעקב, עופר, אסף.

כאשר נולד אסף בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור ואירוע זה זכור לנו טוב כי סבי היה בבית הכנסת כשהגיעו מצה"ל וגייסו את כל הגברים, הלכו לקרוא להם מתפילות יום הכיפור, סבי נשלח לסיני ותרם את חלקו במלחמה, סבתי נותרה לבד עם שני ילדיה ותינוק קטן עד שהסתיימה המלחמה וסבי חזר הביתה בשלום.

בשנת 1974 הם עברו להתגורר בצור שלום, קריית ביאליק ושם נולדו להם עוד 4 ילדים: אבי, שירלי, סימה והילה. לימים נסגר מפעל "אתא" וסבי החל לעבוד במתנ"ס צור-שלום שבקרית ביאליק עם בני נוער עבריין בשיקום והעסיק אותם בכל מיני עבודות שונות, חינך ולימד אותם את דרך הישר. אח"כ החליט כי הוא צריך לעבוד במקצוע שלו והחל לעבוד במפעל "חמדיה" כמנהל מחסן באזור התעשייה בצור-שלום במשך מספר שנים עד אשר מפעל זה פשט רגל.

בתקופה זו החליט סבי כי הוא פותח עסק עצמאי לדלתות ועסק בתחום זה שנים נוספות. בשנת 1991 חלה סבי במחלת הסרטן ואת רוב זמנו בילה בביה"ח בקבלת טיפולים כימותרפיים. בשנת 1995 עברו סבי וסבתי להתגורר בבית פרטי ברכסים, בינתיים גדלו ילדיהם, חלק התחתנו, התגייסו והשאר נותרו לגור עמם. סבי וסבתי העניקו חינוך מסורתי ובעל ערכים, חגגו את כל חגי ישראל על פי המסורת, התאספו קבוע לארוחות ערב שבת. כשהיו ילדיהם קטנים נהגו לקחת אותם עימם לכל מקום, אירועים משפחתיים, טיולים, נופשים ועוד ..

האירוע שהיה חשוב לסבי, הוא חתונת בנו הרביעי, אבי , שם הספיק לשמוח ולראות עוד ילד מתחתן מכיוון שהיה חודשיים לפני מותו הוא כל כך זרח ואפילו קיים בביתו את שבת החתן שנערך על פי ההלכה והמסורת שזוהי בעצם סעודה לכבוד החתן והכלה בה מארחים את כל המשפחה, זה היה האושר שלו כי למרות מחלתו הוא לא נתן לשום דבר להפריע לשמחתו או לשגרת חייו.

 ליל סדר 2005 – התמונה האחרונה שיש לי עם סבי

תמונה 2

"ליל הסדר 2005, אני בן שנה בזרועותיו של סבא מומי. את רוב החגים חגגנו בביתם של סבא מומי וסבתא אדלה, היה להם בית פרטי ברכסים והוריי היו מתארחים לארוחות ערב שבת באופן קבוע. כפי שמסופר מעלה, סבי היה אדם דתי ולכן חגגנו כל חג , ערב חג ראשון, שני עם כל הברכות. סבי אהב שכולם באים להתארח אצלם ודאג שכולם בלי יוצא מן הכלל יבואו, כמובן שגם משפחתו של אבא עמי הוזמנה לכל חג שחלילה לא יישארו לבד. ועד היום הוריי משתדלים להזמין את כל המשפחה משני הצדדים לחגים המרכזיים כמו ראש השנה ופסח לשבת יחדיו. הבית הופך להיות אולם, מפנים את הסלון, פותחים ועורכים שולחנות וחוגגים יחד. זו התמונה האחרונה שיש לי עם סבי, זהו ליל הסדר האחרון שחגגו בבית סבי, כולנו היינו מסובים לשולחן החג, קראנו בהגדה, "אני אכלתי את ההגדה" …. סבי נפטר חמישה חודשים לאחר מכן."

בתאריך 05 86 חגגנו את יום הולדתו ובאותו חודש בתאריך 05826 הוא נפטר. סבי נפטר בעודו צעיר בגיל 61 בביתו ביום שישי כאשר כולנו מסביבו ומלווים אותו ברגעיו האחרונים.

תמונה 3

 

 

הזוית האישית

איתי: סבא מומי הוא אביה של אמא שירלי. מכיוון שלצערי הרב, סבי הלך לעולמו ונבצר ממני לראיינו, ראיינתי את סבתי ואמי כדי לשמוע את הסיפור עליו.

מילון

מקנס
מקנס היא עיר בצפון מרוקו , נוסדה במאה ה-10 ושמה נגזר משמו של שבט "מקנסה" (Meknassa) הברברי שייסד אותה

"אתא"
אתא חברה לטקסטיל בע"מ הייתה מפעל תעשייתי מהראשונים בארץ ישראל

ציטוטים

”"לקבל הכל באהבה ובהבנה"“

”"אבא אחד יכול לגדל עשרה ילדים, אבל עשרה ילדים לא יכולים לגדל אבא אחד"“

הקשר הרב דורי