מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חייו של סבא יעקוב

יעקוב, מידן סורכה הנכד, עילאי אוראל ושקד
יעקב ואביו בזמן שרותו הצבאי
סיפור עלייתו של סבא יעקוב בן אהרון ( ארונג'י)

סיפורי מתחיל בשנת 1941 בפרס בעיר קרמנשה. היינו עשר נפשות בבית: אימא אבא ושמונה ילדים.

גרנו בבית של שתי קומות. אכלו מאכלים פרסיים מסורתיים: גונדי, אורז אדום, אורז עם שמיר, בשר כבש, בשר בקר, עוף ודגים.

אבא שלי היה נהג אוטובוס בדרגה גבוהה. אבי הסיע את המוסלמים השיעים לקרבלה שבעירק ולקום שבאירן. הוא היה מתחפש למוסלמי, לובש בגדים מיוחדים, חוגר חגורה ירוקה סביב מותניו, המסמלת מעמד דתי גבוה. בן של סייאד. אבא היה חייב להתחפש כדי שיוכל להכניס את המוסלמים למקומות הקדושים.

תמונה 1
אני התינוק, עם אמי ודודתי.

יחסי היהודים מוסלמים היו טובים. היינו מפוזרים בין המוסלמים הייתה שכנות טובה. חיינו חיים טובים. אבא הרוויח הרבה כסף בעבודותיו ולא חסר לנו דבר. שמרנו על מסורת יהודית, בחגים, אבל לא היינו דתיים. כמו כל ילד אהבתי מאוד לשחק כדורגל.

תמונה 2
אני ואחותי

בשנת 1951, כשהייתי בן 10, החליטה המשפחה לעלות לארץ ישראל. בעזרת ידיד משפחה שעבד בסוכנות, שסבתי הצליחה לשכנעו, קיבלנו היתר לעלות לארץ ישראל.

הגענו ישר לקיבוץ ברקאי למעברת פתח עירון. שלוש פעמים בשבוע קבלנו מים.. וסוכר חום. מה עושים עם כלכך הרבה סוכר חום? מחליפים!! היינו נכנסים לכפרים הערבים בואדי ערה ומחליפים את הסוכר בשמן ובבצל. פעם בשבוע קבלנו דג, "משה רבינו" עם קופונים. חיינו באוהלים חצי שנה. אבי עבד בחקלאות וקיבל משכרות יומית של לירה אחת ו20 גרוש. במשכורת "הדלה" הזו, סיפק אבי אוכל לכל המשפחה, 10 נפשות: לחם ומרגרינה. בשלב מאוחר יותר  התחלתי לעזור לאבא שלי בחקלאות. כך הרווחנו יותר כסף והצלחנו להאכיל את המשפחה בצורה טובה יותר.

בשנת 1952 עברנו למבשרת ציון, חבר של דודתי מצד אמי, היה כבר הרבה שנים בארץ, ידע עברית וסידר מגורים בירושלים.

בשנת 1959 התגייסתי לצה"ל. הייתי נהג תובלה ובשנת 1967, העבירו אותי לשריון. השתתפתי במלחמות "ששת הימים" ו"יום כיפור"אחרי שהשתחררתי מהצבא, עברתי לבית שאן, לגור אצל, המשפחה.

באחד מערבי הקיץ של 1969, התקיימה חתונה של זוג חברים בגינה, שם, הכירה לי בת דודתי, את רותי, אשתי. לאחר תקופה של חברות, התחתנו.

תמונה 3
ביום חתונתנו

נולדו לנו שלושה ילדים: בועז, גלית ודנה. יש לנו ארבעה נכדים: שקד, מידן, נתנאל והודיה, שהם בבת עיני. אחת האהבות הגדולות שלי, היא, הבישול. אני נהנה לבשל לנכדי כל אוכל שהם רוצים ואהבים מאוד את מה שאני מבשל.

עבדתי כנהג מונית בשנים האחרונות לפני שפרשתי לגמלאות. היום אני נהנה מהחיים ובעיקר נהנה מהמשפחה ומהנכדים.

הזוית האישית

יעקוב: אני שמח שהשתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי. התרגשתי עד דמעות לספר לילדים את סיפור חיי, למרות שבהתחלה אמרתי שאין לי מה לספר.

מידן, עילאי ואוראל: עבודתנו הייתה מהנה וכיפית, נהנינו מאוד ללמד את יעקב להשתמש במחשב ובמייל ולשמוע את סיפור חייו.

מילון

קיבוץ ברקאי
בַּרְקַאי הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, נוסד בשנת 1947 על ידי עולים מרומניה ומפולין, ועלה על הקרקע בתאריך 10 במאי 1949. הקיבוץ ממוקם בפתח המערבי של בקעת עירון, באתר בו שכן הכפר הערבי ואדי עארה.

ציטוטים

”במשכורת הדלה הזו, סיפק אבי אוכל לכל המשפחה, 10 נפשות“

הקשר הרב דורי