מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה באירופה. הגרמנים השתלטו על בולגריה, הרוסים באו וניצחו את הגרמנים וגרשו אותם מבולגריה. אחרי זה הרוסים החליטו להשאר בבולגריה ונתנו זמן קצוב ליהודים לעזוב את בולגריה וכל המשפחה של סבא עלתה על אוניית מעפילים לארץ ישראל.

סבא חיים עלה לארץ ישראל, בשנת 1948, עם הוריו בעקבות גירוש היהודים מסופיה לגטו קיוסטנדיל. הם עלו באוניה והגיעו לחיפה, משם נשלחו למחנה עולים בגבעת אולגה.

סבא שלי היה בן 4 והוא זוכר שבלילה הראשון, הם ישנו באוהל. אחרי כמה ימים העלו אותם למשאית ושלחו אותם לעיר יפו, שהייתה נטושה.

הוריו והחברים שלהם החליטו לגור ביחד ומצאו חצר שמסביבה בתים קטנים. זה איפשר להם להשאר לגור בקרבת החברים וזה עזר להם להתמודד עם הקשיים בשפה העברית (הם עזרו זה לזה).

במרכז החצר היתה באר ומשאבת מים וסביבה הרבה עצי פרי.

לסבא שלי היתה ילדות נהדרת. בשכונה היו המון ילדים בגילו, כל יום אחרי בית ספר נפגשו, טפסו על עצים, קטפו פירות, שיחקו בכדורגל, התגנבו לפרדסים ועשו שטויות. לסבא חיים יש המון סיפורים על השכונה. אחד הסיפורים היה: לקטוף תפוח ששכן שלהם גידל וטיפח כל השנה וכשהתפוח הבשיל סבא חיים קטף אותו ואכל אותו בתאווה.

הוא תמיד משווה את הילדות שהיתה לו בשכונה, לילדות שלנו הנכדים, שכל היום נמצאים באיי-פד ואילו הוא חווה חוויות בטבע ובשכונה.

סבא התגייס לצבא והיה בחייל השריון, הוא השתתף במלחמת יום כיפור ולחם במובלעת הסורית.

היום סבא גמלאי. יש לו שלושה ילדים וחמישה נכדים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.