מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך 7.6.1935, בבית חולים ממשלתי בעפולה. הסיבה שנולדתי בבית חולים ולא בבית, כפי שהיה נהוג באותה תקופה, וכפי ששלושת אחיי הגדולים נולדו, היא שאמא שלנו הייתה חולת לב והייתה סכנה שתלד אותי בבית. 

לא יכלה להניק אותי ואז התנדבו נשים צפתיות שהיו להם תינוקות להניק אותי. לאחר שאימי נפטרה, אבא שלי, שלמה, עלה לירושלים עם ארבעת ילדיו, לבית יתומים. מנהל בית היתומים הסכים לקבל רק 2 מאיתנו, את נתנאל וברוך-מרדכי. אני ואחי יוסקה, נותרנו עם אבי, כי הייתי רק בן שנתיים.

אבא שלי פנה לשדכנית והיא שידכה לו אישה ממוצא גרמני ולאחר כשנה נולדה להם בת בשם שפרה. אני הייתי בערך בן 4. אבא לא חזר לגור בצפת מהבושה שאבא שלו ינזוף בו שעדיין לא עברה שנה והוא כבר התחתן. וכך עברנו לגור בחיפה. אני הייתי כל כך קטן שלא הבנתי שזו לא אמא שלי, והייתי קורא לה " אמא ". לאחר תקופה, סבי ביקש מאבי לחזור לגור בצפת.

הגדול, נתנאל, הגיע הביתה לצפת לאחר 7 שנים. עד אז לא ידעתי שיש לי עוד שני אחים. ואז נכנסה שכנה ואמרה לי ביידיש "שרוליקיל זה אחיך הגדול". הייתי המום! מאותו רגע הפסקתי לקרוא לאמא החורגת "אמא". היא הייתה אישה רעה שהתאכזרה אפילו לבת שלה, שפרה. לאחר מספר שנים אבא שלי התגרש ממנה והתחתן עם אישה שלישית. אני כבר לא חייתי בבית.

כשהייתי בערך בן  אבי שלח אותי לבית יתומים. שם פגשתי את שני אחיי- נתנאל (שלאחר כחצי שנה ברח משם) וברוך-מרדכי.

לאחר כשנה שהייתי בבית היתומים, בו נותרתי כבר ללא אחיי שחזרו הביתה, הגיע ילד שהכרתי מצפת, והתחברנו מאוד. היינו מבריזים ביחד מבית הספר, ומסתובבים ברחובות ומטיילים בירושלים. לאחר שאספתי מספיק כסף, משינון פרקי משנה רבים, הלכתי לתחנת אגד בירושלים, קניתי כרטיס נסיעה לעיר צפת, וכך ברחתי מבית היתומים חזרה הביתה. הייתי בסך הכל בן 10.

לאחר שחזרתי מבית היתומים, רשמו אותי לבית ספר מזרחי ושם סיימתי 8 שנות לימוד. עד סוף כיתה ח'. מבית היתומים הגעתי עם תעודה של כיתה ו' , אך מנהל בית הספר אמר שאני קטן מידי לכיתה ו' וגם הידע שלי באנגלית ובחשבון אינו מספיק לכיתה ו', ועל כן הכניסו אותי לכיתה ה'. בכיתה ה' הצלחתי להשתלב יפה מאוד.

כשסיימתי ללמוד בביה"ס, לא המשכתי לתיכון, אלא עזרתי לאבא שלי במכבסה המשפחתית. הייתי מכבס כביסה מלוכלכת בפיילה עם מים חמים, תולה ואף מגהץ.

בקיץ היתה לנו הרבה מאוד עבודה במכבסה, והייתי עובד שם הרבה מאוד שעות. לעיתים אבי היה משאיר אותי לבד במכבסה, והיה הולך לענייניו.

זכור לי שבשבתות הייתי מטייל הרבה- מהבוקר עד הערב. לנתנאל וברוך-מרדכי היה חבר שעבד במאפיה והיה לו אח בגילי והיינו מצטרפים אליהם ומטיילים למרחקים ארוכים ומאוד מאוד נהנים.

שם משפחתי היה- "הרניק". לאחר שרותי בצבא החלפתי את שם המשפחה ל: "הר-נוף" כי את השם "הרניק" לא ביטאו ולא כתבו נכון.

התגייסתי ב- 1.1.1953 רוב שרותי הצבאי היה בבית ספר הטכני של חיל האוויר בתפקיד אחראי על שלושה מחסנים- ציוד אישי ואחראי על המזון וציוד יחידתי עד השחרור. בשרות המילואים השתתפתי ב-6 מלחמות עד סיום המילואים.

לאחר שרותי הצבאי הציעו לי ללכת לקורס מסגרות מכנית בקיבוץ נען, ליד רחובות. הקורס נמשך 10 חודשים במהלכם עבדנו חצי יום במשק בקיבוץ ובחצי השני למדנו את המקצוע. לאחר הקורס חזרתי לגור אצל אח שלי ועבדתי במסגריה ביפו, כ-4 שנים. לאחר מכן עברתי לעבוד במסגרייה בחברת תדיראן בחולון, מפעל גדול עם תנאים טובים. עבדתי שם עד הפרישה לגמלאות.

יום בהיר אחד אחי וגיסתי היו מוזמנים לחתונה של קרובת משפחה והציעו לי להצטרף אליהם. בשולחן מולי ישבה נערה נחמדה מאוד שמשכה את תשומת ליבי. חברה של אחותה שידכה בנינו, ונפגשנו בבית קפה. הפגישות נמשכו כשנתיים וחצי כיון שאחותה הגדולה ממנה טרם התחתנה.

נישאתי לאסתר ב- 20.06.1962. לאחר שלוש שנים נולד הבן הבכור – רונן. ולאחר שנה ושמונה חודשים נולד הבן השני – אודי. וחמש וחצי שנים לאחר מכן, נולדה בת הזקונים- איילת שהיא האמא של תומר.

עברתי ילדות קשה, ללא הורים שתמכו בי, ללא אמא שגידלה אותי, ולמרות הכול הצלחתי להגשים את כל משאלותיי, להינשא לבחירת ליבי ולהביא לעולם שלושה ילדים נפלאים, שגם הם נישאו וזכיתי ב- 8 נכדים מקסימים.

תשע"ו 2016