מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

רק קרבי

מעברת שער עלייה
לולים ניידים
סיפור חייו של אליהו רביבו

המסע לארץ ישראל

יצאנו ממרוקו לצרפת לתחנת ביניים. משם עלינו לאוניה בשם "קוטוביה" לכיוון הארץ. כשהגענו לחיפה העבירו אותנו למקום שנקרא "שער עליה" ומשם פינו אותנו למעברה (במקום שמוכר היום כ"גבעת הרקפות"). כאשר הגענו למעברה עם משאיות של הסוכנות הורידו אותנו במקום והסתלקו, כאשר אין לאנשים צריפים פנויים לגור בהם. לאף אחד לא היה אכפת שאין לאנשים צריפים פנויים לגור בהם ונשארנו בחוץ ללא מקום "מסודר". לשמחתנו בצריפים המאוכלסים היו עולים חדשים, הודים, שימים אחדים לאחר שאנחנו הגענו לשם הם עברו לשיכונים (בתים קבועים). וכך, אנחנו החדשים שהגענו, גרנו בצריפים שפינו העולים ההודים.

גודל הצריף היה בערך 20 מטר, לא משנה כמה גדולה הייתה המשפחה – היא קיבלה צריף אחד. הצפיפות הייתה נוראית ולכל ארבעה צריפים (משפחות) היה חדר שירותים אחד, שהיה  מחוץ לצריפים. השירותים היו בעצם חבית שקועה בתוך האדמה וכאשר היא הייתה מתמלאת, הייתה מגיעה משאית עם משאבה ומרוקנת את החבית כדי שיהיה אפשרי להשתמש בשירותים שוב.

להורים לא הייתה עבודה, לא היה משאב שממנו היה אפשר לקחת אוכל. כמה חודשים לאחר מכן התחלנו לקבל תלושי מזון באמצעותם היהאפשר לקנות מעט מאוד למשפחה בת 7 נפשות. אבא החליט להקים לולים מסביב לצריף בהם גידלנו עופות ומהם חיינו. לאחר כשנה אבא קיבל עבודה ב"קרן קיימת" (יעור). הוא עבד עשרה ימים בחודש, כי היה צריך לספק עבודה לכל העולים שהגיעו, ואז חילקו את החודש לשלוש – וכל קבוצה עבדה עשרה ימים. יש לציין שבמעברה אספקת המים הייתה פעם בשבוע. כדי לשתות ו"להתרחץ" אני ואחי היינו לוקחים דלי, ממלאים בו ביצים והולכים לשיכונים ומחליפים את הביצים בתמורה למים. היו תקופות שגם תמורת הביצים לא קיבלנו מים.

התקופה הייתה מאוד מאוד קשה להורים שלא ידעו עברית, באו לארץ חדשה שבה גם לא היה אכפת שבכלל אתה קיים, וכך היה במשך בערך חמש שנים. אחריהם קיבלנו שיכון בקריית שמריהו. לנו הילדים היה נעים, היינו מתאספים וממציאים לנו כל מיני משחקים כדי להעביר בהם את הזמן (טיק-טק, מחבואים, גל אבנים, טיפוס על עצים וכדומה). לילדים נתנו כינויים לפי הכישורים שלהם, למשל: היה ילד שקראו לו ז'קי, אז קראנו לו ז'קי הקוף כי הוא ידע לטפס על עצים. היה לנו חבר חיים, שקראו לו חיים הקטן בגלל שהוא היה נמוך מכולם. לי קראו אלי השועל כי הייתי תחמן כמו שועל.

רק קרבי

כשקיבלנו שיכון (בית קבוע בבניין), מיד לאחר שעברנו מהמעברה חגגתי בר–מצווה, וכך עבר הזמן והתגייסתי לצבא. בפינוי מהבקו"ם אמרו לנו שאנחנו נהיה חיילים ג'ובניקים ואני רציתי מאוד להיות חייל קרבי, לכן לא הסכמתי להתפנות עם הג'ובניקים, לאחר שסירבתי לקח אותי הצידה מ"כ ושאל אותי אם לא אכפת לי להיות בגולני. כמובן שהסכמתי ונשלחתי לגדוד גולני (גדוד 12). השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, ובהרבה תקריות. כמובן שאהבתי מאוד את כל מה שעשיתי כי הייתי מורעל צבא. השתחררתי חצי שנה אחרי ששת הימים. במילואים הייתי שייך לגדוד שריון. מכיוון שהתחלתי לעבוד בחיל הים, במקום עבודה רצו שיהיה רצף לעבודה שלי ולכן עשו מאמץ להעביר אותי משריון לחיל הים . וכך היה,עבדתי 45 שנים בחיל הים כמנהל עבודה כלי בט"ש ( בטחון שוטף).

בשנת 2015 יצאתי לגמלאות ומאז התחלתי להתנדב בהוראה ואני נהנה מזה מאוד .

הזוית האישית

הקשר הרב דורי – פרויקט מקסים וחשוב!

מילון

מעברה
בית לא קבוע

ציטוטים

”באנו לארץ חדשה, לאף אחד לא היה אכפת אם אתה בכלל קיים“

הקשר הרב דורי