מאגר סיפורי מורשת

סבא אהרון היה מאורס לחברתו ביוון ועמד להינשא לה, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה. הוא נאלץ לברוח מיוון כי הגרמנים רדפו את היהודים היוונים. משפחתו נהרגה והוא היה היחיד ששרד, כי הוא הצליח לברוח בזמן.. סבא אהרון עבר תלאות רבות מאז שעזב את יוון, כי מאוחר יותר הוא נלקח בשבי של האלבנים שגרמו סבל לשבויים. סבא אהרון והאחרים סבלו ממחסור באוכל ושתייה ורבים מחבריו בשבי מתו מרעב או מקור, כי הם נאלצו ללכת לעתים גם ללא נעליים בשלג. היו מקרים שלכמה מחבריו נאלצו לקטוע את הרגליים עקב הקור. הוא גם סיפר כי יום אחד הם עברו בשדה שבו גידלו תפוחי אדמה. השבויים שהיו רעבים מאוד החליטו לרוץ לכיוון תפוחי האדמה כדי לאכול אותם. כשראו האלבנים את השבויים שהתפרצו לשדה התחילו לירות בהם ורבים נהרגו עם התפוח בידם מבלי שהספיקו לאכול אותו. לסבא היה קול יפה והקול הוא שהציל אותו במקרים רבים ממוות. הוא היה שר לפני האלבנים וקיבל מהם סיגריות וגם אוכל, כי הם אהבו מאוד את קולו, וכך הצליח לשרוד את התקופה ששהה בשבי.

 

סבא עבר תקופה קשה עד שהצליח לברוח בסתר לארץ ישראל עם ספינת מעפילים לאחר חמש שנים בשבי האלבני. באותה תקופה שלטו בארץ האנגלים שלא אישרו לאוניות זרות להיכנס לחופי הארץ.

סבא הגיע במחתרת עם ספינה קטנה, וכשהאנגלים הבחינו בספינה התחילו לירות לעברה. היו רבים שלא הצליחו להגיע לחוף ומזלו של סבא שפר עליו כשהוא הצליח להגיע לחוף ללא פגע והכדורים שרקו מסביבו. הניצולים שהצליחו להגיע לחוף נשלחו במשאיות לקיבוץ בצפון. סבא עבר תקופה קשה כי הוא לא הכיר את השפה העברית והדבר החשוב והעצוב ביותר היה שלא הייתה לו משפחה והוא לא הכיר אף אחד בארץ.  

את סבתא רבא, סרינה, הוא הכיר בארץ לאחר תקופה של שנה בירושלים. הוא פגש אותה בתחנת האוטובוס והם התחילו לשוחח והוא גילה שגם היא איבדה את משפחתה בשואה והגיעה לארץ לדודתה שחיה בירושלים. הם נפרדו לשלום ולאחר כחודשיים הגורל הפגיש ביניהם במקרה והם נקשרו אחד לשניה והחלו במערכת יחסים ולאחר תקופה קצרה החליטו להתחתן ולהקים בית בישראל. שניהם היו די מבוגרים עקב התלאות שעברו בעקבות המלחמה. לסבא אהרון ולסבתא סרינה נולדו שני ילדים שהם סבתי יהלומה ואחיה משה נחמן ז"ל שנפטר ממחלה קשה בגיל 50.  

כתוצאה מהמלחמה שגרמה לאבידות רבות, רבים נותרו ללא משפחה ומכרים וכך גם סבתי יהלומה שלא זכתה להכיר את בני המשפחה מצד אביה ואימה, כי רובם נהרגו בשואה. צער זה נשאר בליבה עד היום.

סבא אהרון עבד כמסגר לפרנסתו, כי הוא לא ידע את השפה העברית ולא יכול היה לעסוק במקצוע שבו התמחה ושבו עסק ביוון- עמילות מכס.

סבא אהרון היה אדם מלומד משכמו ומעלה. היה דובר שפות רבות בתוקף תפקידו ביוון והיה אדם נעים הליכות. במשך השנים הם יצרו קשרים עם מכרים די רבים והיו מאושרים. בגיל 72 סבא החל לאבד את שיווי המשקל ופעמים רבות נפל גם בבית וגם מחוצה לו. סבתא סרינה טיפלה בו במסירות ובאהבה. הרופאים קבעו כי הוא סובל ממחלת הפרקינסון שגורמת לאדם לאבד את שיווי משקלו. הוא לא השלים עם המחלה ובכל זאת המשיך בחייו היומיומיים השגרתיים. סבתא דאגה שהוא יהיה במסגרת של ריפוי בעיסוק על מנת שלא ייכנס לדיכאון וכך היה כאשר הוא נכנס ל-"בית רבקה". מדי יום היה מגיע רכב שאסף אותו מהבית והחזיר אותו לאחר 5 שעות וסבא היה מאד מרוצה. הנהג שהסיע את החולים היה אמור להוריד את החולים ליד פתח ביתם וכך היה עד שיום אחד ביקש מהנהג להוריד אותו לפני פתח הבית בטענה שהוא רוצה לקנות סיגריות במרכז שליד הבית. הנהג שהיה נהג מחליף באותו היום ולא ידע את ההוראות המדוייקות, הוריד את סבא אהרון והוא נפל ונלקח לבית החולים.  לאחר מקרה זה מצבו התדרדר. הוא לא הכיר את הסובבים אותו והפך להיות סיעודי. 

סבא אהרון נפטר בשנת 1980בגיל 74 ונקבר בבית הקברות בחולון.         

 

את אשר קרה לסבא רבא אהרון נחמן ולסבתא רבא סרינה הביאה לידיעתנו סבתא שלי יהלומה נחמן שנשארה עם אותו שם משפחה כי שם משפחתו של סבי גם הוא נחמן.

 

 

תשע"ו, 2016