מאגר סיפורי מורשת

שמי שמחה דאי, נולדתי באיראן בשנת 1945 בעיר סננדג'.

לאמי קראו זיוה היא עסקה בעבודות בית וטיפלה בילדים ולאבי קראו אליעזר, הוא עסק במסחר כלומר, היה הולך מכפר לכפר ומציע את מרכולתו. בבית היו לנו חוקים, למשל: בשעות החושך אסור להסתובב בחוץ.

 

הייתי בת יחידה כשהתגוררנו באירן ובגיל 5 עליתי לארץ עם הורי במטוס ועלינו לשער העלייה בעתלית, שיכנו אותנו באוהלים, היו עולים מכל רחבי העולם. בחורף מי הגשמים הציפו את האוהל. גרנו באוהלים כשנה, לאחר מכן, העבירו אותנו למעברת צריפים בראש פינה שם היו כמה ילדי עולים, שיחקנו ביחד ליד עצי האקליפטוס (הצריפים היו בתוך חורשת אקליפטוסים).

כעבור שנתיים קיבלנו דירת שיכון בהר כנען בצפת, בדירת השיכון התחלתי את לימודי בבית ספר ממלכתי "כנען". בדירת שיכון לא היה חשמל, רק מים, עד שנת 1956. 

בשנת 1952, כשהייתי בת שבע נולדה לי אחות בשם מלכה. היא נולדה בבית חולים "פוריה" שבטבריה.

כשהיא גדלה היינו חברות מאוד טובות , אהבנו מאוד אחת את השנייה וקישרנו טוב מאוד, היו לנו חברות משותפות, הייתי אוהבת להשגיח ולשמור עליה.

בשנת 1956 פרצה מלחמת סיני. המלחמה פרצה עקב חילוקי דעות בין ישראל למצריים. באותה תקופה, היו מתנדבי הג"א שבערב עזרו לתושבים ליישם את כללי הביטחון , ביניהם כלל האפלה , בו היו מחשיכים את היישובים כדיי שהאויב לא יבחין בתושביי הישובים. בכל אזעקה שנשמעה היינו רצים ומתכנסים ביחד מכיוון שפחדנו ולא היו מקלטים . היו צובעים את כלי התחבורה בבוץ כמסווה .

הייתה אזעקה אחת, שהייתה לי משמעותית, בה אבי בא לקחת אותי מבית הספר ולא הרשו לנו לצאת עד אזעקת ההרגעה. המלחמה נמשכה תקופה קצרה של שבוע, היו בה חדירות של מחבלים  לקיבוצים וחלק מהישובים, ופיגועים  רבים התרחשו באותה תקופה. פיגוע אחד חרוט בזיכרוני בו ילדה מקריית שמונה התחבאה בארון והרגו את כל משפחתה, בזמן הפיגוע אביה היה בעבודה וכשחזר מצא אותה בארון

 

אחריי מלחמת סיני הלכתי לתיכון לבית ספר ממלכתי דתי. למדתי בנוסף למקצועות הליבה את מקצוע התפירה והבנים למדו נגרות. טיילנו המון ברחביי הארץ בעיקר בצפון במרחבים, לדוגמא: חיפשנו כלניות, רקפות, חצבים וכדומה. בתחום בית הספר הייתה לנו גינה , בה גידלנו ירקות ופרחים.

בגיל 18, בשנת 1964 התחתנתי עם בעלי חיים, אותו הכרתי דרך חברים, התוודענו לראשונה בחוף הכינרת בטיול שנתי של בית הספר לכבוד סיום הלימודים. לאחר שנה, התחתנתי בחצר בית מפאי ברחוב עין הקורא בראשון לציון, חתונתי  זכורה לי כאירוע משמח ומרגש מאוד. בירח הדבש נסענו לקיבוץ חוליות בצפון-שדה נחמיה. אני זוכרת שהיו שם בתי אבן קטנים עם פרחים ובריכה, הלכנו הרבה ברגל ונשבר לי העקב .

 

בשנת 1965 נולד בני הבכור דרור , קראתי לבני בשם זה כדי שתמיד יהיה לו חופש.הייתה לי תקופת היריון יפה וקלה, הלידה הייתה בבית חולים "קפלן" ברחובות. כשמלאו לו שנתיים פרצה מלחמת ששת הימים. בעלי שירת בצה"ל ובמלחמה הם עבדו בבסיס סביב השעון, יום ולילה. הם עבדו בעורף כדי לתגבר את החזית ואני נשארתי עם תינוק בן שנתיים ובהריון בחודש שביעי היה לי מאוד קשה, היה מחסור במוצריי מזון ונאלצתי לנסוע לגיסתי ברמלה, כי גם בעלה היה בצבא (מגויס למילואים).

צמוד לביתה של גיסתי הייתה מרפאה ובה מקלט, בכל אזעקה היינו רצים למקלט. באחת הפעמים נפל טיל מגבול ירדן, לא רחוק מרמלה באחד המושבים על רפת פרות ולמחרת שמענו ש-10 פרות נהרגו, פחדנו מאד אך למזלנו המלחמה הסתיימה תוך 6 ימים .הניצחון היה של ישראל נגד ירדן, סוריה ומצריים. כעבור שלושה  שבועות חזרנו הביתה לשגרה. ב 30 באוקטובר (אחרי שלושה חודשים) ילדתי את ליאורה, בתי. את ליאורה ודרור גידלתי ביחד, כל היום טיפלתי בהם. כשלדרור מלאו שלוש שנים שלחתי אותו לגן. הגן היה קרוב לבית, כל יום בצהריים הייתי מבקשת משכנה להחזירו מהגן. היות וגרנו בשיכון המזרח באנו פעמיים בשבוע לגן המושבה (גן העיר).

 

בשנת 1972 עברנו לראשון לציון בחופש הגדול, ואז רשמנו את הילדים לבית ספר "חביב". דרור עלה לכיתה ג' וליאורה לכיתה א'. בשנת 1973 התחלתי לעבוד בתור מחליפת מזכירה בקופת חולים. בשנה זו פרצה מלחמת יום הכיפורים  נגד מצריים וסוריה, בה כבשנו את החרמון בחזרה, הייתה מלחמה מאוד קשה מכיוון שהמלחמה פרצה בהפתעה באמצע צום ומדינת ישראל לא הייתה מוכנה בחזיתות ועקב זה היו לנו אבדות כבדות ושבויי מלחמה רבים.

בשנת 1975 נולד לי בן זקוניי אליעזר על שם אבי. נאלצתי שוב לעזוב את מקום עבודתי עד אשר הלך לגן ובגנו עבדתי לפי בקשת בעלת הגן . בגן זה עבדתי חמש שנים עד לסגירתו. כעבור שנה התחלתי לעבוד בחברת "אסם" (חברת מזון). בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה, גייסו הרבה אנשים ובעבודה הרגשנו זאת מכיוון גיוסם של כמה נהגים ,הסחורה הגיעה לחנויות באיחור והיה מחסור במוצרים. עבדנו הרבה שעות כדי לחפות על מחסורם של הנהגים כי הסחורה הייתה מתרוקנת במהירות עקב המחסור והביקוש.

במהלך המלחמה נחטף רון ארד ועד היום לא יודעים מה עלה בגורלו באמת, בנוסף לכך, נהרג אחיינו של בעלי.

בשנת 1988 התחתנה בתי ליאורה עם  דוד ובשנת 1990 נולדה נכדתי הראשונה, עדי .

באותה שנה התחתן בני הבכור דרור .

בשנת 1991 נולד נכדי השני ברק לבתי ליאורה.

בשנת 1992 נולד נכדי השלישי עידן לבני בכורי דרור.

בשנת 1994 נולדה יובל לבני דרור.

בשנת 1996 נולד טל לבתי ליאורה.

בשנת 2004 נולד רביד לבני דרור ונועם לבתי ליאורה.

בשנת 2007 התחתן בן זקוניי אליעזר ובשנת   2008 נולדה נכדתי אריאל לבני אליעזר .

בשנת 1997 ה 4 בפברואר קרה אסון בצפון כאשר שני מסוקים שהיו אמורים להגיע ללבנון התנגשו בהמראה ו- 73 חיילים נהרגו.

בשנת 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה ובה אירוע משמעותי שחרוט בזיכרוני שנהרגה קבוצת חיילים.

 

בשנת 2006, באותה שנה יצאתי לגמלאות (כשהייתי בת 60). מאז אני פעמיים בשבוע מתעמלת ב"פלדן קרייז", נוסעת הרבה לטיולים מאורגנים בקבוצות, הייתי בפראג, גרמניה, קרואטיה, סלובניה, ספרד, בולגריה, טורקיה ויוון.

לקחתי חלק מנכדי הגדולים לחו"ל לטיולי בת או בר מצווה, לקחתי אותם לטיולים בצפון בנהר הירדן, בקיאקים ובמוזיאון הקרח. אני קוראת הרבה ספרים וקצת סורגת.

 

כיום אני נהנית מנכדיי וילדיי אני מבשלת להם, מבלה איתם בעיקר בשבתות, בחגים אנו חוגגים ביחד ואני אוהבת את כולם.

 

 

מורה מובילת תכנית, מרסל לוי

 

תשע"ו