מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים שמחה חזן. לסבתי קראו שמחה כי כנראה היא נולדה בשמחת תורה, (באותה התקופה לא ציינו תאריך לידה). שם משפחתה לאחר הנישואים השתנה ל"חזן", לשם המשפחה "חזן" יש משמעות תפילה. שמה לפני הנישואים היה "אלמקייס".

סבתי נולדה בשנת 1933, במרוקו בכפר שנקרא "אסראג", הנמצא בהרי האטלס הגבוה. סבתי אינה מציינת את יום הולדתה ותאריך לידתה לא ידוע. בשנה זו סבתי תהיה בת 85.

סבתי היא בת יחידה להוריה. לסבתי יש שני אחים חורגים, אחד מאמה והשני מאביה. מבין כל האחים מקומה הוא השלישי.

סבתי גדלה במקום בו היא נולדה (כפר אסראג). היא גרה בבית בעל שלושה חדרים ומרפסת. בכפר בו היא גרה היה בית כנסת שאליו הייתה הולכת כל שישי ושבת. בכפר של סבתי לא היה בית חולים ולכן הייתה תמותה רבה של תינוקות וילדים.

סבתי זוכרת שהייתה נפגשת עם חבריה מהכפר ומהכפר השכן לו, והם היו רוקדים ושרים יחד. הם היו משחקים גם משחקי כדור. בעבר שלחו רק את הבנים ללמוד בבית הספר ואת הבנות לא היו שולחים לבית הספר. בילדותה הייתה מלחמת העולם השנייה אך זה לא הורגש באזור שלהם במרוקו.

סבתי התחתנה עם בעלה דרך שידוך, הוא היה גר בכפר השכן לכפרה. בשנת 1946 כשהייתה בת 16 התחתנה סבתי עם סבי יוסף חזן זכרונו לברכה. החתונה הייתה במסגרת משפחתית. כשסבתי הייתה בת 18 נולדה להם "פאני"  אשר מתה במרוקו לאחר חודש ימים. לסבתי נולדו בהמשך עוד 9 ילדים,לאחר פטירתה של הבת הבכורה, במרוקו,

משפחתה של סבתי ציינו את חגי ישראל כרגיל, כמו בישראל. החג האהוב ביותר על סבתי הוא פסח, כי זה חג שבו "מחדשים" את הכל.

סבתי ומשפחתה החליטו לעלות לארץ. מטעם ציוני וגם בגלל שהייתה עלייה מסיבית של יהודי מרוקו. סבתי עלתה עם משפחה ארצה בשנת 1963, כשהייתה בת 30. סבתי הגיעה למעברת "משק עזר" שבבאר-שבע.

סבתי לא שירתה בצבא, מכיוון שהגיעה לארץ נשואה, עם ילדים. אחד מהם, דודי, נהרג  בתאונה צבאית. סבתי התנדבה בצה"ל במשך 8 שנים לסייע בכל מיני דברים.

היום, לסבתי יש 39 נכדים, וגם נינים וצאצאים (בני נינים). לרוב באים אל סבתי ביום שישי לפני כניסת השבת ולאחר צאת השבת. מידי פעם סבתי הולכת למועדוני קשישים.

הזוית האישית

היה מאד כיף לדבר עם סבתי ולדעת על עברה ועל הילדות במרוקו, אני מאחלת לסבתי לחיות עד 120, באמת מגיע לה.