מאגר סיפורי מורשת

סיפור חיי

הילדות

"הגעתי לירושלים בגיל שנתיים מבולגריה, גרתי בשכונת עין כרם סמוך לירושלים והיו רק שבילים, כל המתיישבים חיו במרכז הישוב מפני שהערבים (פדיונים) נהגו לבוא ולשחוט את המתיישבים החדשים. בלילות הגיעו נציגים של הממשלה החדשה ועם פנסים עברו בין המתיישבים ונתנו לכל אחד מספר זהות, קיבלתי את המספר 00000323.

למדתי בבתי הספר בירושלים ובאוניברסיטה העברית. באוניברסיטה למדתי סוציולוגיה וספרות אנגלית . בצבא שירתי שירות לאומי במסגרת הלימודים, ואחרי השירות בצבא התחתנתי כשהייתי בת 21.

בשנות ה-20 לחיי אחרי שהתחתנתי, ילדתי ארבעה ילדים: סיגלית, ירון, אילנית ואיילה. בעלי רצה להיות ציוני, עולה חדש מצ'כיה ולכן עברנו להתיישבות חדשה ברמת הגולן. אך מאחר וזה היה מושב שיתופי, הקיום בו היה קשה ולכן החלטנו לעבור למושב בבקעת הירדן, שם היה אפשר להתבטא טוב יותר בעבודת האדמה.

בשלב מסוים לאחר מאבק ארוך ומייגע קיבלנו ענף חדש שלא היה קיים במסגרת ההתיישבות הרגילה, שהוא ענף הצאן. הנושא לא היה מפותח בכלל, לא היו לנו תנאים מתאימים ולכן היינו צריכים להתנהל בתנאים של המתיישבים מסביבנו (הערבים). הילדים היו צריכים להשתתף בכל הטיפול המייגע של הצאן שכלל יציאה למרעה וטיפול בהרבעה של הצאן וחליבה ומאחר ולא היה התקציב למכונת חליבה נאלצנו לחלוב את הכבשים בידיים.

העבודה הייתה קשה ומתישה ולילדים לא היה יותר כוח לשאת את המשימות הבלתי אפשריות של עבודה מפרכת, אחרי הלימודים ולפני הלימודים, אבא שלהם היה חסר סבלנות וקשוח מאוד ולא ניתן לפשרות. הוא נתבקש להתפשר בכך שהם ילדים וכל ילדותם יורדת לטמיון. הם התקוממו מאוד והיה להם קושי רב להמשיך לתפקד, ולעתים בזמן שהם התקוממו הייתה התנהגות לא הולמת של אביהם ולפעמים גם התעללות פיזית.

בשלב מסוים הילדים החליטו שהם רוצים לעזוב את הבית ואני החלטתי לעזוב יחד איתם, שכרתי דירה בתל אביב וכשבעלי הלך למילואים בתקופת החופש הגדול, ארגנו את כל החפצים האישיים שלנו, וכשהוא יצא מהבית  לקחנו את כל המטלטלים שלנו ונסענו אל תל אביב, כל זה קרה בשעה אחת לפנות בוקר. הוא לא ידע איפה אנחנו נמצאים מפני שפחדנו שהוא יבוא ויציק לנו וגם יפעיל כוח ויכה אותנו. התראינו אתו לאחר כשנה. לצערנו הכבשים נגנבו על ידי הערבים."

היום אני סבתא בת 70 לארבע ילדים ול-13 נכדים מתוקים.

הזוית האישית

מתי: אני מבקשת להודות לנוי היקרה ולכל מארגני תכנית הקשר הרב דורי, פרויקט זה הוא רעיון חמוד.  זו הקמה של פרויקט מעניין ומהנה אשר  מאפשר לנו להוציא את כל הנוסטלגיה ויצירת קשר בין העבר להווה ולעתיד. תודה לנכדתי היקרה יסמין ששופעת ומביאה חום ואהבה.