סיפור חייה של סבתא שושנה
סבתא נולדה להורים שעלו מאירן בעליה הגדולה. גדלה בתל-אביב.
נולדתי בארץ ישראל במעברה בבית-נבלה בשנת 1951 בבית- החולים אסף-הרופא.
הוריי, אשר ועדנה דניאל, עלו מאירן. אנחנו חמישה ילדים אני ועוד 4 ששמם: אילנה, שמעון, ציון וסיגי לאחר מספר שנים במעברה עברנו לתל-אביב לשכונת עזרא. הוריי אשר ועדנה אשר נולדו בפרס חיו בילדותם חיים ללא מחסור כלכלי. בני משפחתם היו אנשי עסקים בעלי יכולת כלכלית עמידה ומוצלחת.
כאשר הוריה התבגרו הם חשו גזענות כלפיהם מצד המוסלמים אשר חיו עימם הם חששו להבליט את יהדותם ואת מנהגיהם עקב כך החליטו לעלות לארץ ישראל למרות כל הקשיים אשר ידעו שמצפים להם בארץ. להם היה הכי חשוב להבליט את יהדותם ולהתפלל, לחיות ללא פחד.
הוריי עלו לארץ בעליה הגדולה מאירן. הם הגיעו למעברת בית-נבלה. תנאי המחייה היו קשים. הם חיו באוהלים בעוני ובדוחק. היה מחסור באוכל והיתה צפיפות. סבתא וסבא הכירו באירוע משפחתי – בחתונה של קרובי משפחה. סבא היה חייל באותה תקופה ושירת בגולני. סבתא הייתה בת 18 ועבדה באותה תקופה במספרה בתל-אביב. אחרי כחצי שנה של היכרות הם נישאו וגרו בפתח תקווה בשכונת עמישב. סבתא עבדה כספרית בבית הסבא עבד בחברת חשמל כ- 15 שנה. נולדו להם 5 ילדים: אלי, ירון, גולן, שלומי ואמיר.
סבא עבד כמנהל בחברת חשמל. בזמן הפסקת צהרים בעבודה הוא ושלושה חברים הלכו לשחות בים. סבא נסחף וטבע. סבתא נותרה לגדל את חמשת ילדיה לבד.
סבתא מספרת: "במהלך השנים כאשר חשתי את מצוקתם הכלכלית של הוריי, החלטתי לנסות ולעזור. בגילוי אחריות כלפי משפחתי בגיל-16 יצאתי לעבוד על- מנת לעזור ולפרנס את משפחתי. התקופה הייתה תקופה קשה מאוד בזמן לימודיי עבדתי בלילות בניקוי ושטיפת כלים ומלצרות באולם אירועים.
כאשר סיימתי את לימודיי הייתי מטפלת באחיי ואחיותיי הקטנים בשביל שלהוריי יהיה את הזמן לדאוג למטלות הבית. כאשר הרגשתי שניתן לעזור ולתמוך יותר יצאתי לעבוד כספרית. תקופה זו הייתה מהנה ומאתגרת מצבי הכלכלי היה טוב ואפילו טוב מאוד עזרתי לאמי בכלכלת הבית אחיי ואחיותיי קיבלו את כל מבוקשם לא חסר כלום מבחינה כלכלית. הרגשתי סיפוק ואושר רב שיכלתי לתת מעצמי ולהעניק לבני משפחתי.
כעבור זמן מה במהלך אירוע משפחתי שנוכחתי בו הכרתי את דוד והוא הפך לבעלי. אותם זמנים היו מאושרים מאוד, נולדו לי 5 ילדים: אלי, ירון, גולן, שלומי, אמיר. כל ילד הביא את האושר שלו והשמחה לבית הייתה רבה מאוד.
אז הנורא מכל קרה, זה היה בצהרי היום כאשר דפקו על דלתי והודיעו לי את הבשורה המרה. שבעלי דוד טבע בים. זמנים אלו היו קשים מאוד נאלצתי להתמודד עם מציאות קשה ולגדל 5 ילדים קטנים לבד אבל הייתי חייבת להתמודד ולא להישבר.
סבא דוד נולד באירן בגיל 3 עלה לארץ ישראל הוא והוריו : שלמה ועמבר. כאשר עלו לארץ הם התגוררו במעברה בית- נבלה, לאחר תקופה הם עברו לשכונת עמישב בפתח- תקווה. המשפחה הייתה דתית מאוד. הם התגוררו באותו בית סבי והוריו ואחותו תמי והוריהם של סבי. אבא של סבי עבד במפעל לייצור שעונים ואימו של סבי עבדה כעקרת בית. הם פרנסו את המשפחה וגם את הוריהם של שלמה אבא של סבי אשר לא עבדו. סבי דוד בגיל 16 וחצי רצה להתגייס לצבא באותה העת הגיל שלו לא אפשר והוא זייף את גילו על- מנת להתגייס. הוא התגייס לחיל- הרגלים לחטיבת גולני ולחם במלחמת ששת- הימים בקרבות הקשים באזור הגולן ומשם בא השם לילד ה-3 גולן.
ילדיה הם: אלי, ירון, גולן, שלומי, אמיר.
•אלי-אלי הוא האח הבכור נשוי לטלי ולהם שני ילדים: אליאב הבכור ואריאל הצעיר הם גרים בפתח- תקווה. •ירון- האח השני נשוי לפזית ולהם שני ילדים: עילי הבכור ואיתי השני הם גרים בגדרה. •גולן- האח השלישי עומד להתחתן עם מורן חברתו וכיום גר בפתח- תקווה. •שלומי- שלומי האח הרביעי נשוי לשרון הם גרים בבית- סבתי.
•אמיר- האח החמישי והצעיר גר בבית- סבתי וכיום משרת בצבא.
לסיפור המלא של סבתא שושנה כנסו לקישור:
תשע"ה
מילון
מעברהבית מעבר שבו גרו העולים כשעלו לארץ
ציטוטים
”גם ברגעים קשים תמיד נשאף ונתפלל לימי שמחה“