מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1931, סבתא לילי נולדה בעיר ביגאר שבפרס. העיר ביגאר שבפרס הייתה עיר של סוחרים שהיו עובדים ביצור שטיחים, היו בה גם הרבה חנויות של בשר והאנשים היו מגדלים בבתיהם את הירקות והפרות ומתחלפים בין הערים השונות בסחורות שלהם.

בתקופת סבתי היו משחקים קלאס, מחבואים, ועוד משחקים של פעם…

אמצעי התקשרות היחידי היה רק הרדיו שבו היו שומעים חדשות מידי פעם, אבל בעיקר שירים פרסים.

לסבתי, בביגאר שבפרס, היו שכנים ערביים מוסלמים שחיו איתם בשכנות מאוד טובה. הם חיו ביחד ממש טוב כמו משפחה אחת גדולה. בביגאר היו משפחות יהודיות עשירות שהעסיקו את המוסלמים בתור המשרתים שלהם.

במשפחה של סבתי לילי היו שלושה ילדים וסבתי הייתה הבת האמצעית בן שני הבנים. בפרס היה מותר וגם נהוג להתחתן עם שני נשים ואבא של סבתא לילי התחתן אם אישה נוספת והוא והאישה השנייה חיו ביחד בשכנות לאמה של סבתי והייתה להם חצר משותפת. לאבא של סבתא לילי הייתה חנות בשר, ומהחנות זאת המשפחה התפרנסה. סבתא לילי גדלה עם עוד אחים נוספים מהאישה השנייה שאבא שלה התחתן איתה.

בפרס סבתא לילי הכירה את סבא רבא אליהו קדוסי ז"ל. הם התחתנו בפרס ועלו ארצה בשנת 1951. בארץ הם גרו יחד עם חמותה במעברה בגבעת ברנר באוהלים. לאחר מכן הם עברו לצריפים בקרית עקרון ובמשך השנים הם עברו לבית פרטי גם בקריית עקרון. במהלך השנים נולדו לסבתא לילי חמישה ילדים ואני הילדה האמצעית מבין החמישה (חנה). סבתא לילי עבדה בכל מיני עבודות כמו למשל, בבית אריזה לפירות  הדר. עבדה בבית חולים קפלן ככוח-עזר, וגם עבדה בבית ספר בניקיון.

בגלל המצב הכלכלי לא התאפשר לסבתא לילי להיות בבית וכן הייתה חייבת לצאת לעבוד. בגלל מצב זה  אמא של סבא אליהו ז"ל  גרה איתם בבית. היא הייתה מבשלת אוכל ומחכה לנכדים שיגיעו בצהריים. היא זאת שהייתה מקבלת אותנו מהגן ומבית הספר. בפרס סבתא לילי למדה בבית ספר של יהודים. שש שנים בערך. למדו בבית הספר שלה את השפה הפרסית וגם למדו שיעורי תורה. סבתא עזרה מאוד בגידול אחיה בפרס וגם למדה לסרוג בפרס, ולכן בארץ התחילה לסרוג לנו סוודרים צעיפים כובעים ועוד.

תמונת הוריה של חנה 

בתקופתה של סבתא לילי, היו חוגגים אירועים בחצרות הבתים או בבית כנסת ועד היום יש בית כנסת על שם סבא רבא אליהו קדוסי ז"ל בקריית עקרון (בעלה של סבתא לילי). סבתא לילי היום בת שמונים ושש  חיה בראשון לציון יש לה מטפלת פיליפינית והיא הולכת כל יום למועדון לקשישים היא זוכרת את כולם דואגת לכולם בשבתות אנחנו (האחים) לוקחים אותה אלינו שלא תהיה לבד כי המטפלת נמצאת בחופש בימים שישי ושבת.

הכתובה של ההורים של חנה

 הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.