מאגר סיפורי מורשת

1944, יומיים לאחר ליל הסדר אבא חזר למקום עבודתו בבניין באחד ממחנות הצבא הבריטי. אמי לאחר יום עבודה מפרך כתופרת החלה לחוש צירי לידה. אורי אחי, ילד בן תשע וחצי, היה היחיד עמה בבית. נתבקש ללכת לטנטה (דודה בגרמנית) ולהודיע לה שאימא נוסעת לבית חולים ללדת. אמי מבקשת שתשמור עליו. טנטה ברחה מגרמניה בזמן, בשנת 1934, לאחר עליית היטלר לשלטון ולא ידעה עברית. אורי אהב אותה היא הייתה תחליף לסבתא, שכן הסבתות נשארו בפולין והוא למד יידיש כדי שיוכל לדבר איתה.

רחוב בן יהודה, רחוב ראשי בירושלים בו התגוררה המשפחה, היה חשוך וריק. אימא חפשה מונית שתסיע אותה מהר לבית החולים. למזלה עבר שם ג'יפ עם חיל בריטי היא עצרה אותו והוא מיד הבין את מצבה והסיע אותה מהר ל"הר הצופים" שם היה בית החולים "הדסה". כך הגחתי מבטנה כשהיא מותשת לגמרי והמיילדת מנסה ליילד אותה. על שם לתינוקת לא סיכמו ביניהם אבא ואימא וכך, כשמעה לראשונה על השם העברי עידית, מפי מורה לספרות שהתיידדה איתה, בחרה בעצמה בשם. כפי שספרה לי מאוחר יותר הצליל מצא חן בעיניה. ידידתה הסבירה לה שמקורו במשנה והוא מציין אדמה טובה בניגוד לאדמה זיבורית שהיא אדמה לא משובחת. בהשאלה עידית הפך להיות מושג שמציין דבר משובח.

אימא ואבא רצו לקרוא לילדיהם בשמות שיבטאו את העובדה שהם פנו עורף לחיים בגולה. הם באו לבנות ארץ חדשה. אבא היה גאה בהיותו פועל בניין ואימא בעבודתה כתופרת. הם לא המשיכו מסורת של קריאת שמות על שם סבים וסבתות, שהקפידו עליה היהודים בגולה. רק מאוחר יותר, שנה לאחר הולדתי נודע להם גודל האסון שמשפחתם נספתה בשואה בפולין. לאבי נותר אח אחד, שנשאר לחיות בפולין ולאמי נותר אח, שעלה לארץ בשנת 1947.

בילדותי ייסר אותי השם. אני חמדתי את השמות חנה, שרה, רחל, מרים, רותי, שמות נפוצים שמקורם היה תנכי. מה לי ולשם המיוחד הזה שאף אחד לא ידע לבטא אותו נכון? אפילו לא תקנתי את הגננת ג'ניה, שנואת נפשי, שביטאה את שמי כמו השם הגרמני "אדית" בסגול. מדי פעם הייתי חוזרת מהגן עם הצעות לשינוי שם. יום אחד בשרה לי אמי שהופיע לכבודי בעיתון "דבר לילדים" שיר. היא הושיבה אותי על ברכיה וקראה לי את מילות השיר: " עידית בת שנה ורבע/ לדבר תוכל רק קצת/ אך מבוקר ועד שבע/ לא נסגר הפה הקט" וכיוצא בזה עוד חרוזים. ואני שמחתי!! יצאתי לשכונה לבשר לכל חברי על פרסום שמי בעיתון. בהמשך אהבתי את השם על אף שהמדריך בתנועת הנוער "המחנות העולים" היה מתגרה בי וקורא לי "זיבורית". הרי הוא העיד בכך על עצמו שידע גם ידע את מקור שמי. תמיד הייתי במיעוט בין השמות הנפוצים אבל על שמי קראו לבנות חדשות שהוריהם חמדו את השם וכל אלה הפכו להיות אחווה של עידיות.

כששרתי בנח"ל מצאתי בקיבוצים בנות בשם עידית שם היה מקובל יותר לתת שמות ייחודיים. בגיל 22 נישאתי לחברי מתנועת הנוער שלו היה שם תנכי שניתן לו על שם סבו: יעקב. השם היה נפוץ במשפחתו, שכן לסב היו הרבה נכדים. כל בניו כיבדו אותו וקראו לילדיהם בשמו. כך הוא נהנה מזה שהיו לו הרבה בני דודים שנקראו בשמו ובשם משפחתו. הוא היה גם קשור מאוד למשפחתו ובעצם התנהג כמו האב הקדמון יעקב הוא ישראל.

לאחר מותו התאבלנו עליו לא רק המשפחה הגרעינית אלא כל השבט של משפחת כנפי. לילדינו נתנו שמות שלא היו נדירים אבל שתהיה להם משמעות. זהר הבן הבכור נקרא על שם אבי מאיר ותוספת הזהר מקרינה משהו נוסף. בני השני תומר נושא את משמעות זקיפות הקומה של העץ ומתיקות הפרי. לנכדים ננו שמות נפוצים פרט לעידן וכל אחד מהם נושא את הייחוד של שמו.

לימים אני הפכי למורה לספרות כמו אותה ידידה שבחרה את שמי. היו לי תלמידות הן כשלימדתי בתיכון והן כשלימדתי במכללות , שנקראו בשם עידית. תמיד נקשרנו זו לזו האם בשל השם המחייב הפכנו להיות אחווה של מיעוט.

הזוית האישית

עידית: בחיי למדתי כי לשם יש משמעות רבה בחייו של אדם וכדאי לדעת זאת כשמעניקים שם לתינוק.