מאגר סיפורי מורשת

תקופה הילדות של סבתא נטע

לסבתי קראו בשמה "נטע" על שם סבתה מצד אמה – "ינטה". סבתא שלי לא הכירה את סבתה אבל היא יודעת שסבתה נפטרה לפני שהוריה עלו לארץ. סיבה שנייה לכך שסבתי קיבלה את שמה "נטע" היא מפני שאביה ידע מצוין עברית, ולכן היה חשוב לו לקרוא לסבתא שלי בשם עם משמעות בעברית. משמעותו של השם נטע הוא – שתיל קטן. סבתא נטע נולדה בישראל בעיר תל אביב בשנת 1945 (לפי קום המדינה). בילדותה היא גרה בדירה משותפת יחד עם משפחתה ומשפחה נוספת. בדירה זו לכל משפחה היה חדר נפרד משלה, אבל השירותים, המקלחת והמטבח היו משותפים לשתי המשפחות יחד (בדומה לדירת שותפים כיום). כשסבתי הייתה בת 3 משפחתה עברה לגור בדירה פרטית ולא משותפת, ברחוב "ארבע הארצות" שבתל אביב.

לאבא של סבתא קראו יצחק והוא עבד בחברת "תנובה" בתל אביב. סבתא זוכרת שאביה אהב מאד ספורט ולשיר ושקולו היה נפלא. לאמא של סבתא קראו מניה (מרים). לפני שאמה עלתה לארץ, היא הייתה מורה לחשבון, לגיאוגרפיה ולהיסטוריה ובהמשך גם מנהלת בית ספר. כשהיא עלתה לארץ, היא לא עבדה כיון שנשארה בבית לגדל ולטפל בסבתא ובאחיה הבכור. אמה של סבתא אהבה לאות בתנור ולתפור צעצועים.

לסבתא נטע היה אח בכור הגדול ממנה ב-8.5 שנים וקראו לו חיים. לחיים קראו בשמו על שם סבם מצד אבא. חיים התחתן כשסבתא הייתה בת 10 ולאחר החתונה עזב יחד עם אשתו לשוויץ ללמוד רפואה. חיים נפטר לפני 3 שנים. סבתא נטע מספרת שלמרות שאחיה תמיד היה דואג לה, עוזר לה ושומר עליה הם היו רבים קצת אחד עם השני. לסבתא נטע לא היו עוד אחים. בבית ילדותה של סבתא נטע היו מתקבצים השכנים ביחד כדי לשחק. לכן סבתא זוכרת שבבית ילדותה היא תמיד הייתה מוקפת בהרבה ילדים של השכנים שנפגשו לשחק יחד בביתה וגם בשכונה, את המשחקים הבאים: חבל, קלאס, ג'ולים, חמש שנים, מחניים, הנזאפ, מחבואים, תופסת, הקטרים באים, שני דגלים. סבתא מספרת על מספר חברי ילדות טובים שהיו לה: עליזה, חגית, חנה ושמוליק. שמוליק היה בן של שכניה והם חברים טובים מאד עד כיתה י"ב. עוד דבר מרכזי שסבתא נטע זוכרת מבית ילדותה הוא שבחגים דודיה מצד אמה שגרו בחיפה, היו מגיעים לביתם על מנת לחגוג יחד את החג והיו נשארים לישון אצלם במהלך החג כדי להיות ביחד.

העיסוק העיקרי שסבתא זוכרת מילדותה, הוא שלא היו לא חוגים אבל היא הייתה חלק מהתנועה המאחודת שזוהי תנועה שרצתה להקים גרעיני התיישבות במקומות שונים בארץ. סבתא הייתה בתנועה המאוחדת עד כיתה י"ב. סבתא מספרת, שכשהיא מסתכלת עלי כיום, אני מזכירה לה את עצמה בילדותה. כמוני, היא גם אהבה מאד לשחק במשחקים של בנים. היא הייתה יורדת עם השכנים לחצר בשחונה ומשחקת במשחקי כדור, מחניים ועוד.

מקרה משמעותי בתקופת הילדות של סבתא…

המקרה קרה שסבתא הייתה תינוקת, אבל זהו סיפור משמעותי עבורה שסיפרו לה כשהיא גדלה ועד היום היא זוכרת. בזמן מלחמת השחרור היה מטוס מצרי שבא להפציץ בתל אביב, בעיר בה סבתא גרה. באותו הזמן, לא היו מקלטים כמו שיש היום, אלא היו בכניסה לבתים שקים מלאים בחול והם היו הגנה על האנשים. בזמן שהמטוס המצרי היה מעל תל אביב, סבתא ומשפחתה, התחבאו מאחורי השקים והוא הפציץ לא רחוק מביתם. כאשר נגמרה המלחמה, סבתא ומשפחתה עלו בחזרה הביתה וראו בחדר של סבתא ועל מיטתה רסיסים מההפצצה של המטוס המצרי. מאז, אמא של סבתא אספה את הרסיסים ושמרה אותם. כאשר היא נפטרה, זה עבר לסבתא, וסבתא עד היום שומרת את אותם הרסיסים מההפצצה.

רסיסים מההפצצה של המטוס המצרי

תקופת הבגרות של סבתא נטע

סבתא למדה בבית הספר התיכון בשם "התיכון החדש" בתל אביב. סבתא אהבה מאד ללכת לבית הספר מפני שהיו יחסים טובים בין התלמידים למורים מעבר רק לחומר הלימודי. סבתא זוכרת, שמה שהיה בולט בבית הספר הזה הוא שלא רק הלימודים היו חשובים לצוות החינוכי, אלא במידה וילד היה עוסק בתנועת נוער, בהתנדבות או בעזרה לזולת בית הספר היה מעודד את הפעילות הזו ומעריך אותה לא פחות מאת הלימודים הרגילים. סבתא נותנת דוגמא שמבטאת את היחס החם בין המורים לתלמידים: היא זוכרת שמנהלת בית הספר הכירה את כל שמות התלמידים שלומדים בו וידעה לקשר בין התלמידים לאחיהם לפי שמות המשפחה. בנוסף, היא מוסיפה שהמורים היו כמו החברים של התלמידים והאווירה הייתה טובה. היא משווה את זה לבית הספר העממי, כאשר שם לא היה אותו היחס. בבית הספר העממי התלמידים היו צריכים לקום כאשר המורה היה נכנס ומכנים אותו לא בשמו הפרטי אלא "המורה".

בשונה מכך, בבית הספר בתיכון, היא מספרת שהתלמידים לא היו צריכים לקום כאשר המורה נכנס לכיתה, ושהתלמידים קראו למורה בשמו הפרטי וזה משהו שסימל את האווירה הטובה בין בתלמידים לבין המורים. סבתא מספרת שבבית ספר התיכון היה לה מורה אחד שאותו היא הכי אהבה. המורה האהוב עליה היה המורה שלה לביולוגיה שקוראים לו צבי. סבתא נזכרת שהשיעורים שלו היו תמיד מעניינים מאד ושהרבה מהשיעורים היו מתקיימים בחצר בית הספר ובשדות הסמוכים לו. היא מוספיה שהוא אף פעם לא נתן שיעורי בית וכולם ידעו את החומר שהוא לימד. סבתא זוכרת שאפילו במבחן בסוף השנה, צבי המורה התנצל שזהו נוהל בית הספר, ואם זה היה תלוי בו הוא לא היה עושה בחינה. באותה התקופה תחביביה של סבתא היו קשורים באמנות פלסטית, בציור, ברישום ובפיסול. סבתא אהבה לשמוע מוזיקה ואהבה לצאת לטיולים בטבע.

בנוסף, סבתא הייתה פעילה בתנועת נוער והקדישה לתנועה זמן רב. כשסבתא סיימה את בית הספר התיכון התגייסה לצבא ושירתה בחיל האוויר בבסיס תל נוף. בשירותה הצבאי, סבתא הייתה מטאורולוגית ועשתה תצפיות מזג האוויר כאשר בשעות קבועות, כל שלוש שעות, היא הייתה בודקת את הנתונים. את הנתונים היא הייתה מקבלת מכל התחנות בארץ וגם מתחנות באגן הים התיכון ומציירת נתונים לחיזוי מזג האוויר שהיו חשובים מאד לטיסות של החיל. בזמן שהייתה בצבא, סבתא נטע הכירה את סבא מישב (פישקה). סבתא מספרת שבמפגשם הראשון ההכרות הייתה שטחית ושהם לא דיברו הרבה בכלל. כאשר פרצה מלחמת ששת הימים, סבתא נטע גויסה למילואים בתל נוף וגם סבא גויס למילואים, כמה ימים אחריה. סבא היה פקח טיסה במגדל בתל נוף שהיה קרוב מאד למטאורולוגיה ולכן הם נפגשו שוב. בפעם הזאת, נזכרת סבתא, שהם פטפטו ביניהם יותר מהפעם הראשונה ושסבא הזמין אותה לארוחה במגורי חיילים. מאז אותו הארוחה, סבתא נטע וסבא מישב (פישקה) ביחד.

מקרה משמעותי בתקופת הבגרות של סבתא…

כשסבתא הייתה בכיתה י"א, היא הוזמנה למסיבת פורים על ידי שני בנים מכיתה י"ב כשלאחד מהם היה רישיון נהיגה, והוא הגיע עם האוטו של אביו למסיבה. סבתא הזמינה למסיבה חברה טובה שלה מהכיתה. בסיום המסיבה, בשעות המאוחרות של הלילה שני הבנים הסיעו את סבתא וחברה הביתה. בדרך, הם נכנסו בעמוד או בעץ וגרמו לתאונה. סבתא זוכרת שהיא מצאה את עצמה בבדיקות באיכילוב. כולם היו מבוהלים וחרדים מאד והיו בשוק מהתאונה שקרתה. חברתה של סבתא, נפצעה מזכויות בפנים והיה צריך לתפור את החתכים ולכן היא לקחה את פציעתה קשה מאד. לכל שאר הנוסעים, ביניהם סבתא, היו רק מכות יבשות ולא רציניות. למחרת, כשסבתא הגיעה לבקר את חברתה שנפצעה, אמה של חברתה כעסה על סבתא מאד והאשימה אותה שהכול קרה בגללה. סבתא נזכרת שהיה לה קשה מאד עם ההאשמה הזו ושיותר היא לא הגיעה לבקר את חברתה כאשר אמה הייתה בבית, ולכן הן המשיכו להיות חברות רק פחות טובות.

כיום: הקמת משפחה ועוד…

סבתא נטע וסבא מישב (פישקה) התחתנו בסוף נובמבר בשנת 1970. סבתא מספרת שהחתונה שלהם הייתה קטנה וצנועה מאד. החתונה התקיימה בדירתו של אח של סבתא, חיים, ברמת גן. בחתונתם היו כשלושים אורחים וכולם היו רק בני המשפחה. סבתא מספרת שלא רצתה ללבוש שמלה לבנה וששמלתה הייתה ארוכה מאד וצבעונית. לא הייתה מוזיקה והכיבוד היה של סנדוויצ'ים, מיני חטיפים, מתוקים לקינוח ושתייה. אחרי החתונה, סבתא וסבא נסעו עם הג'יפ שהיה להם לבית של חבר טוב שלהם בחיפה, אשר בישל להם ארוחת מלכים. בקיץ שלפני החתונה, סבתא וסבא נסעו לטיול שנמשך חודשיים באירופה. כשהם חזרו, הם השכירו דירה בחיפה כיוון שבאותו הזמן סבא למד בטכניון. כך שרק בערך חודש או חודשים לפני החתונה הם עברו לגור ביחד.

סבתא מספרת שהיא תמיד אהבה מדע ובמיוחד הייתה סקרנית להבין תהליכים שקורים בטבע ובגוף האדם, החי והצומח. היא למדה באוניברסיטה מיקרוביולוגיה ואימונולוגיה. כשהיא סיימה את לימודיה, היא חיפשה עבודה במחקר במעבדה. כשסבא וסבתא גרו בחיפה, סבתא עבדה בטכניון וכשהם חזרו לתל אביב סבתא עבדה באוניברסיטת תל אביב. סבתא פרשה מהעבודה כשהייתה בת 67, שזהו גיל הפרישה.

לסבא ולסבתא יש שלושה ילדים. כשסבתא הייתה בת 27.5 היא ילדה את דודתי (בתה הבכורה) איריס, בגיל 29 היא ילדה את אבא שלי (בנה האמצעי) אסף, ובגיל 34.5 ילדה את דודי (בנה הקטן) אורן. סבתא מספרת שסבא והיא הסכימו יחד על כל שמות ילדיהם. כיום, בזמנה הפנוי סבתא נטע אוהבת לפסל ולרשום, ללכת לתערוכות, לשמוע מוזיקה קלאסית. סבתא אוהבת לטייל בערים בארץ ובמקומות בחו"ל, לראות סרטים והצגות תאטרון, לפגוש חברים. אבל סבתא הכי אוהבת להיות עם המשפה שלה ועם נכדיה אהובים.

מקרה משמעותי בתקופת האחרונה של סבתא…

סבתא מספרת שהלידות של כל אחד מנכדיה (בני הדודים שלי) היו משמעותיות עבורה מאד. אבל בתקופה האחרונה המקרה המשמעותי בעיני סבתא שלי היה שסבא שלי אושפז בבית החולים במצב קשה באופן לא צפוי לתקופה ארוכה. כשסבא שלי יצא הביתה הייתה תקופה של שבועות אחדים בהם סבא שלי התאושש, התחזק וחזר לפעילות שגרתית.

הזוית האישית

יובל רוז: היה לי כייף מאד לעבוד עם סבתא שלי וללמוד עליה דברים חדשים שלא ידעתי. אני מאחלת לסבתא נטע שתמיד תהיה בריאה ושתחייה עד 120!