מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חייה של סבתא מירה

יהלי וסבתא מירה
סבתא מירה בילדותה בתל אביב
החיים של פעם

ההורים שלי

הוריי, רבקה לבית משפחת בורוצ'ין ואבי, בנימין לבית משפחת לפידות עלו לארץ בשנת 1930. כשהיו בני 18 הם עלו לארץ ללא ההורים שלהם ועם חלק מהאחים. פייבל בורוצ'ין, אח של אימא ורחל פרנקל, אחות של אימא נשארו ברומניה. לא אישרו לפייבל לעלות לארץ בגלל שפעל למען היהודים והוא ישב בבית סוהר. הוא היה "אסיר ציון". בשנות ה-60 אושרה עלייתו והוא עלה לארץ עם כל משפחתו. עם רחל פרנקל, האחות, לא היה קשר כל השנים כי אסור היה להתכתב מהארצות הקומוניסטיות עם ישראל. בשנת 1994 הם עלו לארץ.

ההורים שלי הכירו בארץ והתחתנו ברבנות בתל אביב. אמי הייתה מורה ברומניה לפני עלייתה לארץ. כשהגיעו לארץ הם עבדו בעבודות פיזיות קשות: בפרדסים ובעבודות צביעה כדי לפרנס. אבי היה צייר שלטים והכין שלטים לחנויות, למפעלים ולשלטי פרסום ידועים (סבוני אמה ותסבין). הם התגוררו שתי משפחות בדירת שני חדרים עם מטבח קטן מאוד.

בתור ילדה רוב המשחקים היו ברחוב: שיחקנו תופסת, מחבואים, קלאס, "חמור קטן", חבל, גומי ועוד…אחרי שסיימנו שיעורים ירדנו למטה עד הערב. אמי בישלה על פתיליה. לא היה מקרר חשמלי אלא מקרר עם קרח והיינו הולכים כל יום לקנות רבע בלוק או חצי בלוק קרח. כביסה הרתיחו על פרימוס והיו משפשפים את הכביסה על מגרדת. מים למקלחת חיממו באמצעות נפט.

בימי חמישי היינו קונים דג קרפיון, שמים באמבטיה שישחה עד יום שישי כדי לבשל גפילטע פיש לשבת. כשהתקלחנו, שמנו את הדג בקערה בצד עד שסיימנו והחזרנו אותו לאמבטיה. היתה מכולת שכונתית ששם היינו קונים את כל המוצרים "על המשקל". לא היו קופסאות גבינה וקופסאות יוגורט כמו היום.

בסוף הרחוב היתה חנות של תנובה ששם מכרו קפיר (לבן נוזלי) ופודינג בשלושה צבעים וזה היה "מעדן"… בגיל 7 אמרתי לאמי שאני רוצה אחות קטנה או כלב. בשנת 1947 נולדה אחותי נורית…..

השלטון הבריטי בארץ

לפני מלחמת השחרור הבריטים שלטו בארץ. הם הסתובבו בחצרות וברחובות ומדי פעם היו עושים עוצר בשביל לחפש נשק בבתים שהחביאו המחתרות. העוצר יכול היה להימשך חצי שעה ואף יותר ולפעמים היינו נאלצים להישאר בחנות או במקום אחר בו היינו. אני "נתקעתי" פעם אחת בחנות תנובה עד שהבריטים שחררו את העוצר. הבריטים חבשו כומתות אדומות וכינו אותם "כלניות".

הכרזת המדינה ומלחמת השחרור

מעטים הם הבתים שהיו בהם מכשירי רדיו. בזמן שהכריזו על הקמת המדינה כל השכנים הגיעו לדירה של אחד השכנים שהיה לו רדיו והאזינו להכרזה מפי דוד בן גוריון. כולנו יצאנו לרחוב אלנבי ופצחנו בריקודים עד אור הבוקר. זו היתה שמחה גדולה, כי לא ידענו שמיד אחר כך תפרוץ המלחמה.

בשנת 1948, בהיותי בת 8, פרצה מלחמת השחרור. כדורים תועים שירו הערבים הגיעו לבתים. פעם אחת הגיעו גם לחדר המדרגות שלנו ופגעו בדלת הכניסה, כשאמי עמדה שם אך לא נפגעה. בגלל הכדורים התועים היה צריך לבצר את חדרי המדרגות. כל הילדים נרתמו למלא שקי חול שלקחו מהרחוב (שהכבישים עדיין לא היו סלולים בו). הנחנו שקים בערמות לאורך קיר הכניסה. בלילות היו עושים האפלה: תלינו וילונות כהים והיינו צריכים לכבות את האור כדי שמטוסי האויב לא ייראו את העיר מוארת ויפגעו בבתים. היו קבוצות של "משמר אזרחי": אזרחים שהיו עוברים ברחובות ודואגים שיכבו את האורות בדירות. צעקו, לדוגמא, "קומה שלישית לכבות את האור…."

אזעקות נשמעו לאורך כל היום ואנחנו, שגרנו בקומה ראשונה, נשארנו בדירה והשכנים מהקומות העליונות ירדו לקומה שלנו. לידינו גרה ברכה פולד, שהיתה לוחמת בפלמ"ח, והבריטים ירו והרגו אותה.על שמה נקרא רחוב בתל אביב.

אניית אלטלנה

בשנת 1948 הגיעה לארץ אניית אלטלנה, שנרכשה על ידי האצ"ל, כשהיא מובילה על סיפונה עולים, ציוד רפואי ונשק. אלטלנה הועלתה באש, בגלל חילוקי דעות קשים בין הנהגת האצ"ל ונציגי הממשלה. הלכנו לראות את האנייה שעלתה באש. בשנת 1949 הפגיזו אניות מצריות את תל אביב. הזמנו חברים של הוריי לדירה הקטנה שלנו, כדי שישנו אצלנו, מכיוון שגרו ליד הים ופחדו שייפגעו.

תקופת הצנע

בשנה זו, 1949, היתה תקופת הצנע – כל האוכל היה בקיצוב. קיבלנו תלושים לקניית מזון. ילדים קטנים ואנשים מבוגרים קיבלו הקצבה של רבע חבילת חמאה. חביתות היינו מכינים מאבקת ביצים. אנשים היו מגדלים תרנגולות בחצר והיו מעבירים אותן בהיחבא ממקום למקום באוטובוס. כשהפקחים היו עולים כדי לחפש אחר התרנגולות, היו מחרימים אותן.

אחות מוסמכת

בגיל 17 התקבלתי לבית ספר לאחיות "הדסה" בתל אביב. למדתי שלוש שנים וקיבלתי דיפלומה של אחות מוסמכת.

צבא

התגייסתי בשנת 1960. הייתי קצינה בצבא, בחיל הרפואה, ושירתי בבית חולים תל השומר.

הזוית האישית

בגיל 24 הכרתי את יצחק. נישאנו באולמי גיל ברחוב גורדון בתל אביב, ב31 במאי 1965. נולדו לנו 3 ילדים: יעל נולדה ב-15 באפריל, 1966. משה נולד ב-16 בנובמבר, 1969. מיכל נולדה ב-1 באפריל, 1973.

מילון

תסבין
סוג של סבון מהעבר

ציטוטים

”אמי בישלה על פתיליה. לא היה מקרר חשמלי אלא מקרר עם קרח“

הקשר הרב דורי