מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חייה של סבתא דליה

סבתא דליה
הנכדה ברכה וסבתא דליה במפגש הקשר הרב דורי
בילדותי השמיעו לנו בגן את השיר:" רוץ בן סוסי..." וכיום אני שרה אותו לנכדיי האהובים

שמי דליה עזרא ואני סבתא של ברכה סרוסי.

אני נקראתי בשם זה, מכיוון שאימא שלי אוהבת את פרח הדליה, היא קראה לי בשם זה. שם משפחתי היה חסן ואחרי שהתחתנתי שם המשפחה שלי השתנה לעזרא. השם חסן ניתן לנו, מכיוון שאבי היה עשיר גדול ובזמנו כל מי שהיה עשיר, היו קוראים לו חסן. חסן הוא מלך. בילדותי הורי היו קוראים לי בשם "בלומה" זהו שם של חיבה ופינוק. נולדתי בג' סיון בישראל, נולדתי בבית מכיוון שאמי לא זיהתה שיש לה צירי לידה, ולא הספיקה להגיע לבית הרפואה.

ילדותי

אני השנייה במשפחתי, ומכיוון שאני בין הגדולים במשפחתי הרגשתי כמו אימא קטנה. עד לא מזמן היינו עשרה אחים במשפחה. לפני תקופה לא ארוכה, אחי יוסי נפטר ונשארנו תשעה אחים, אני ויוסי אחי היינו הכי קרובים בגילאים, ולכן היינו מאד קשורים זה לזה. כשהוא נפטר הייתי בת 51 והצטערתי ממש.

כשהיינו ילדים, אבי לא הסכים שנצא מהבית, כיוון שהוא פחד ושמר עלינו. היות ולא יצאנו מהבית, לא היו לנו חברים מלבד האחים שהיו חברים שלנו. נולדתי במושב פורת שבאזור השרון, וגדלתי בעין שריד, גם הוא באזור השרון. זהו מושב שקט ושומם למדי.

מקרה שקרה לי בילדות

יום אחד שכנתי לבניין קראה לי וכשהגעתי אליה היא אמרה לי שמנחם אחי נמצא בחצר שלה, ושהוא  אפתי ואינו מגיב לכלום. נגשתי אליו וניסיתי להעיר אותו, אך לא הצלחתי. לאחר כמה ניסיונות שלא הצלחתי להעיר אותו, רצתי אתו אל הרופא בלי להודיע לאף אחד. הגעתי לרופא והוא שאל אותי למה הוריי לא באו אתו? אני עניתי לו תשובה מתחמקת כי פחדתי מאוד שייקחו לי אותו ממני. הרופא האזין לתשובתי ושלח אותי יחד איתו לבית הרפואה. שם הם טיפלו בו עד אשר התעורר וחזר לחיים הרגילים.

כיוון שאבי לא אפשר לנו לצאת מהבית היינו משחקים בנינו האחים ב"חנות מכולת". היינו אוספים כל מיני קרטונים ואריזות שנותרו לנו ממוצרים שנגמרו והיינו קונים ומוכרים "מוצרים".

בילדותי אהבתי לשמוע את שיריו של הזמר אורי שבח. בכל בוקר היו משמיעים לנו בגן את השיר: " רוץ בן סוסי…" וגם כיום אני שרה את השיר לנכדיי האהובים. למדתי בגן בעין שריד, כשגדלתי למדתי במפתן קדימה, למדתי מהחיים יותר מאשר מהלימודים.

הקמת המשפחה

כשהגעתי לגיל 17 התחתנתי בשעה טובה, כך שלא היה לי הרבה זמן לתחביבים.

לאחר שהתחתנתי נולדה לי בתי הבכורה. לאחר נישואי גרתי בבית סבי וסבתי, וכל הזמן הייתי מתווכחת עם סבי. יום אחד רבתי אתו מריבה רצינית, עד שמרוב צער הבטחתי לו שאת שמו לא אתן לאף ילד או נכד בביתי. הלכתי לישון כאובה, ואז בחלומי ראיתי את עצמי הולכת לבית יולדות ויולדת בן. בהמשך החלום סבא רבה שלי נגלה אלי ואמר לי: "אני לא שכחתי את הנדר שנדרת לסבך, אך בכל זאת קראי לבנך על שמו".

התעוררתי מהחלום מבוהלת נורא. ואכן, לאחר 9 חודשים נולד לי בן. בטקס הברית שלו, בעת הכרזת השם, התבלבלתי לרגע וקראתי לו בשם שונה משם סבי. מיד אחר כך בני נחנק "ובלע" את הלשון. באותם רגעים לא חדר חמצן למוח שגרמה לו לפגיעה מוחית. עשינו לו פדיון נפש והחלפנו לו את שמו לאהרון.

יש לי בן מיוחד והוא היום בן 34. אי אפשר היה להשאיר אותו בבית ונאלצנו לשלוח אותו לפנימייה מיוחדת. כשהגעתי לפנימייה ביחד עם בני ודיברתי עם המנהלת, היא אמרה לי: "תראי, אצלכם בבית הוא נחשב לחריג אך פה הסביבה דומה לו, ולכן אני חושבת שיהיה לו יותר נוח כאן."

עיסוקיי

בעבר עבדתי בפנימיית נעורים – מקום לילדים מיוחדים. ילדים שתמיד צריך לעטוף אותם בחום ואהבה, ולתת להם את ההרגשה שהם לא פחות טובים מכולם. עבודה שמצריכה הרבה סבלנות. היום אני מבינה שאנו צריכים לקנא בהם.

כיום אני עובדת בעמותה של עזרה לקשיש. בבוקר אני באה ומתעניינת בשלומה של הקשישה לאחר מכן מסדרת את הבית, שואלת אם יש משהו מיוחד שהיא רוצה שיעשו לה ובעצם אני משמשת לה כחברה למשך 6 שעות ביום.

ב"ה כשבתי הבכורה הגיעה לפרקה, היא מצאה חתן ירא שמים וחסיד. בחתונתה התרגשתי מאוד, ברגש הזה היה מעורב קצת קושי כיוון שהרגשתי כאילו לוקחים לי את בתי הבכורה, אך עם הזמן התרגלתי לכך.

כיום יש לי 12 נכדים חמודים וחסידיים.

אמי ומשפחתה

במשפחתי יש מנהג שעובר מדור לדור, להכין קוסקוס בימי שלישי ושישי.

יש לי אימא, שתאריך ימים ושנים, אשר נולדה בלוב. בגיל חודשיים היא התייתמה משני הוריה ביום אחד. היה זה בתקופת מלחמת העולם השנייה. באותו הזמן המצב בלוב היה קשה מאוד, אמנם הנאצים לא הספיקו להגיע לשם, אך בזמן המלחמה שרר רעב קשה והרבה מחלות ושני הוריה נפטרו באותו היום.

בהיותה בגיל שש היא וכל משפחתה (חמישה ילדים) עלו לארץ. אחותה הגדולה של אמי נפטרה בלוב בגיל 16 ולא זכתה לעלות לארץ. יום אחד כאשר הגז היה דלוק (גז = פתיליה) שערה נגע באש, והיא נשרפה.

האחות השנייה, זולה, עלתה לארץ התחתנה והקימה משפחה. היא נפטרה בגיל 83 ממחלה. האחות הצעירה ממנה, חרים, גם התחתנה, הקימה משפחה ונפטרה בגיל 60 מהתקף, לא עלינו. האחות נונה התחתנה, הקימה משפחה ונפטרה בגיל 80 מהמחלה הידועה.

האח רחמים גם התחתן הקים משפחה ונפטר בגיל 80 מכל מיני מחלות. אחריו במשפחה זו אמי, שתאריך ימים ושנים טובות, התחתנה והקימה משפחה ברוכה של עשרה ילדים. לשמחתה היא זכתה לחתן את כולם ורווה נחת מהם, למרות כל הייסורים יש לה נחת רוח מהילדים ב"ה.

הזוית האישית

סבתא דליה: שמחתי לשתף את נכדתי בסיפור חיי  ולהשתתף בתכנית היפה.

מילון

מושב פורת
פּוֹרָת הוא מושב ישראלי מעורב של דתיים וחילונים באזור השרון בין עין ורד לכפר יעבץ. נמנה עם מושבי הפועל המזרחי ומשתייך למועצה אזורית לב השרון.

עין שריד
הוא מושב באזור השרון השייך למועצה אזורית לב השרון. היישוב הוקם בשנת 1950. ראשוני המתיישבים, כ־60 משפחות בנות גלויות שונות, נשלחו לעין שריד על ידי מרכז הקליטה של מפא"י. בשנים הראשונות סיווג היישוב לא היה חד־משמעי והוא הוגדר פעם כמושב עובדים ופעם כשיכון עולים. מקור השם עין שריד הוא על שם המתיישבים הראשונים, שריד מיהדות אירופה. היישוב השתייך למועצה אזורית הדר השרון

חסן
מלך

ציטוטים

”למדתי מהחיים יותר מאשר מהלימודים“

הקשר הרב דורי