מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי אורי מסיקה, אני רוצה לספר לכם את סיפורה של סבתי מצד, אמא שלי, על סיפור העלייה וחייה של סבתי, אסתר.

ילדותי בעיר מקנס במרוקו כיהודיה

שמי אסתר מרזן נולדתי במרוקו בעיר מקנס, בתאריך  14/7/1954, שמות הוריי הם פאני ומרקו ז"ל, בן הרוש. ביום שנולדתי אבי והדודים חגגו את יום הולדתי, ובנוסף חגגו את  יום העצמאות, הוא יום הבסטיליה  החג הלאומי ויום העצמאות הרשמי של צרפת, אירוע מכונן במהפכה הצרפתית, הכרזת העצמאות הצרפתית. אני השישית מבין שבעת הילדים, שלוש בנות וארבעה בנים, גרנו  ברובע היהודי, במלאח החדש שבמקנס, אני זוכרת סיפור על הטרדה ע"י הערבים, היו מרביצים ומציקים, אחי יעקב ז"ל היה בדרך לשוק יחד עם אמי, ערבי היכה אותו חזק בענף. אני זוכרת שגרנו בדירת 3 חדרים, דירה עם חצר משותפת עם השכנים, שיחקתי בחצר עם ילדי השכנים, קלס ומחבואים, היינו במעמד בנוני, בזמן האירועים והשמחות היו מתאספים כל השכנים ומבשלים ואופים ביחד עוגות ועוגיות מיוחדות. בבית הייתה עוזרת ערביה בשם זהרה, עם לינה, עזרה בניקיון הבית בכביסות בישולים והתנהלות הבית. הורינו גידלו אותנו עם המון אהבה, הקפידו להנחיל לנו ערכים המתבססים על המסורת היהודית , היו לנו חיים טובים ומספקים, אני זוכרת שבימי שישי ושבת היינו הולכים לבית הכנסת שם גם היינו נפגשים עם כל הקהילה היהודית .

העלייה לארץ ישראל

עקב ההטרדות של הערבים, הוריי החליטו לעלות לארץ ישראל, התרגשנו מאוד כולנו שמרנו על חשאיות, נפרדנו מהדודים מהשכנים ומחברנו היהודים. היה מבצע להעלאת יהודי מרוקו, שהחל בנובמבר 1961 ונמשך עד נובמבר 1964, במבצע יכין, שנקרא גם "עלייה ג' " ע"י ארגון הגירה הבינלאומית, ובמסגרתו עלו למדינת ישראל כ 80 אלף יהודים. בשנת 1962 עלינו לארץ, התהליך היה דרך הנמל שבעיר טנג'יר עלינו לאנייה לכיוון נפולי שבאיטליה, התארחנו בבית מלון שעל שפת הים, ההורים יצאו לעיר לקנות מכשירי חשמל ומקרר. אחרי חמישה ימים עלינו למטוס טסנו לארץ ישראל, הגענו ללוד מלוד הסיעו אותנו לפרדס חנה, הגענו בליל הסדר, קיבלנו מהסוכנות עוף אחד לכל משפחה חבילת מצות ואוכל בסיסי, גרנו בשכונה של צריפונים מאזבסט שבה התגוררו עולים חדשים, התחושה לא הייתה קלה, צריך היה להתחיל הכל מהתחלה. לאחר שנתיים עברנו לגור בבניין מגורים בדירה מרווחת בתנאים טובים יותר.

התמקמות והתאקלמות

ב  1969 עברנו  לגור בבאר יעקב שם המשכתי את לימודי בבית ספר יסודי דתי "רשבי". בתיכון למדתי  בבית ספר "שקדיאל" ברמלה לוד , במגמה עיצוב אופנה , לא התגייסתי לצבא מסיבה דתית. עברנו תקופה קשה עם אבי שחלה מאוד היה מאושפז בבית חולים "אסף-הרופא" עם בעיות בלב, וגם התחיל המתח של מלחמת הכיפורים. שני האחים שלי היו במלחמה, אחד האחים שהיה בגולני נכה צה"ל. אחרי המלחמה אבי נפטר, אמי התאלמנה בגיל 45, כל המשפחה הייתה במשבר, היה קשה מאוד להתמודד.

בשנת 1975 נישאתי לשלמה מרזן ,שכרנו דירת 2 חדרים הקמנו משפחה מקסימה, יש לנו ארבעה ילדים מקסימים מירב, אושרת, אורטל, ואורן. מירב אמא של אורי, עומר, וליהיא גרים בגדרה, אושרת ואורטל גרות בראשון לציון, ואורן גר בברלין. בשנת 1985 עברנו לגור בראשון לציון ,נשארנו לגור עד היום. אני עבדתי בבית חולים "שמואל הרופא" בהנהלת חשבונות  עד הפרישה . שלמה בעלי עבד  בצבא קבע בבסיס "בתל נוף", אחרי שנתיים עבד בתעשייה אווירית עד הפרישה.

הזוית האישית

נהניתי מאוד מהמפגשים, אשר קירב אותי יותר עם אורי הנכד היקר ,והחוויות ביחד. תודה, נהניתי גם מהמפגשים, ומהטיול לבית התפוצות עם סבתי אסתר.