מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא אסיה שטקל מספרת ליונתן

סבתא וסבא
סבא וסבתא לאחר החתונה 1960
הבריחה מבלרוס

שמי אסיה (גוטמן) שטקל. נולדתי בשנת 1941 ב – 4 למאי, בבלרוס בעיר ויטיבסק להורי: דורה ויעקוב ז"ל. יש לי שתי אחיות: אניה ומניה ואח בשם סומה. היום אני נשוא לאהרון שטקל ויש לנו שני ילדים: יאן ומרינה וארבעה נכדים: יונתן, שיר, מעיין ורומן.

אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי יונתן ובחרתי לספר לו על הורי, סבא רבא וסבתא רבתא של נכדי יונתן.

על הוריי דורה ויעקוב ז"ל

אמי – שם המשפחה של אמי הוא גוטמן. לאמא שלי היו שלוש בנות ובן אחד. לאמא קראו דורה. אמא נפטרה בשנת 2011 באמריקה, כשהיא הייתה בת 81.

אבי – שם המשפחה של אבי הוא גוטמן. לאבא שלי היו שלוש בנות ובן אחד. לאבא שלי קראו יעקוב. אבא נפטר באוזבקיסטן כשהיה בן 75. אבא שלי נלחם במלחמת העולם השנייה. זה קרה בתקופה שבה נסענו לטשקנט ושם הוא נלחם. הוא עבר את כל תקופת מלחמת העולם השנייה והצליח לצאת ממנה בשלום ובחיים. הוא קיבל מדלית גבורה על השתתפותו במלחמת העולם השנייה. כאשר נגמרה המלחמה הוא חזר מפולין לאוזבקיסטן.

שנות נעוריי בטשקנט – חוויות המחווה הקולקטיבית

אני למדתי עשר כיתות ולאחר מכן הלכתי לאוניברסיטה ולמדתי הנדסת בניין, ביוב ומים. אני זוכרת, שבתקופת הלימודים באוניברסיטה נסענו לחוות קולקטיבית ואספנו כותנה. ישנו שם באיזה מבנה על הרצפה. יצאנו בחווה הקולקטיבית לעבודה באיסוף הכותנה בשעה 8:00 בבוקר ועבדנו עד 7:00 בערב ורק אז ישבנו לאכול. ביום העבודה, הייתה הפסקה של חצי שעה ואחר כך המשכנו לעבוד, העבודה הייתה קשה מאוד. עבודת כפיים כל יום בשדה הפתוח, עם השמש החמה הרבה שעות. עבדנו שם במשך חודשיים ואז חזרנו הביתה והמשכנו ללמוד. אחרי שעות הלימודים באוניברסיטה, היינו הולכים עם חברים וחברות לטייל. חמש שנים למדתי באוניברסיטה וסיימתי את לימודי הנדסת בניין ואז הלכנו לעבוד בפרוייקט בבניית שכונות בתים. קיבלתי מהאוניברסיטה את תואר של מהנדס. שלוש שנים עבדתי כמהנדסת. בשנת 1989 ברית המועצות התפרקה. בני היה צריך ללכת לצבא ובצבא רצו לשלוח עמו לצ'יצ'ניה, אבל אני לא רצית שהוא יילך לצבא ולכן היינו צריכים לעבור לארץ ישראל תוך חודשיים. הצלחנו לברוח לישראל!

בני הלך ללמוד בפנימייה בכפר הנוער "הדסה נעורים בנתניה" ולאחר מכן קיבל תעודת הצטיינות. אחרי חצי שנה הוא התגייס לצה"ל והתקבל לחטיבת גבעתי. בתקופת השרות הצבאי בגבעתי, בני היה בעזה ובלבנון חצי שנה (במלחמת לבנון הראשונה) אחרי הצבא הוא הלך ללמוד הנדסה וסיים תואר ראשון בהנדסה. אחרי הלמודים הוא התחתן והלך לעבוד בחברת AMDOCS. בתי סיימה לימודים באוניברסיטה באוזבקיסטן (כאשר ברית המועצות עדין הייתה תקפה), בארץ היא לקחה קורס למקצועה ועכשיו עובדת בתור מנהלת מחלקה בבית משפט.

באוזבקיסטן, הייתי בעבודתי כמהנדסת בתפקיד ניהולי. ניהלתי צוות של 50 אנשים והיה מאוד קשה לנהל 50 אנשים. בשנת 1990 היגרתי לישראל, ארץ הבית ליהודים. לאחר שנחתנו וירדתי המטוס הגענו לעיר כפר סבא. בישראל עבדתי בטיפול בילדים ועכשיו אני עובדת בעזרה לקשישים.

בשנת 2003 נולדה לי נכדתי השלישית ובשנת 2007 נולד לי הנכד הרביעי. כאשר נכדי הגיעו לישראל הם גרו קרוב אלי. אני אוהבת את המשפחה שלי ואני מאושרת מאוד.

הזוית האישית

סבתא אסיה: אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי יונתן וסיפרתי לו על הורי, סבא רבא וסבתא רבתא שלו ועל ילדותי בטשקנט.

יונתן: היה כיף להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי.

מילון

סולנישקה
סולנישקה - שמש שלי

חטיבת גבעתי
דגל החטיבה חטיבת גבעתי (חטיבה 84) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל, הנמצאת תחת עוצבת הפלדה. החטיבה הוקמה בשנת 1983 ונקראה על שם חטיבת גבעתי שפעלה במלחמת העצמאות. חיילי חטיבת גבעתי חובשים כומתה בצבע סגול עם סמל חיל רגלים ונועלים נעליים שחורות. סמלה של החטיבה משלב בתוכו את סמלי חטיבת גבעתי שלחמה בתש"ח וסיירת שקד. ויקיפדיה

ציטוטים

”אויי מוי סולנישקה“

הקשר הרב דורי