מאגר סיפורי מורשת

סבתי יהודית צוקרמן מספרת על בית ההורים

נולדתי ברומניה בשנת 1948, בשנת הקמת המדינה. עד עלייתי ארצה גדלתי בבית קטן שבו חדר משפחה ששימש בלילה כחדר שינה לכל המשפחה וכמובן מטבח וחדר שירותים קטן. תנאי המחייה היו צנועים ביותר, כלומר לטיולים מחוצה לעיר היינו יוצאים מספר פעמים בשנה.

המצב הכלכלי הספיק בדיוק לצרכים היום יומיים ולא יכולנו להרשות לעצמנו יותר מכך. מהמכולת קנינו את המזון שלנו. אבי היה קצב ואמי הייתה עקרת בית. בשעות הפנאי שיחקתי עם חברים, יצאנו לטיולים רגליים, שיחקנו במשחקי קופסא, גומי וקלאס. המאכל האהוב עליי כשהייתי קטנה היה מעדן שוקולד עם אגוזים, זהו הדבר היחיד שאני זוכרת שאאהבתי מאוד.

אבא שלי הלך לבית הכנסת בכל יום שישי וחיינו היו חיים מסורתיים. בבית הספר למדתי מקצועות רגילים, כמו שלומדים היום. כאשר גמרתי בית ספר היה ברצוני ללמוד בפנימייה עם חבריי, זה מה שעשיתי, למדתי בפנימייה כשנתיים. חינכו אותי לחיי יושר, לערכים, מילה של ההורה הייתה משמעותית והחלטתם לא ניתנה לערעור. בדרך כלל חברים גרו קרוב מפני שגרתי בילדותי בנצרת עילית שהייתה עיר קטנה באותם ימים וכולם הכירו את כולם.

אני בערך בת 12 – מהאלבום המשפחתי

שיחקנו במשחקי חברה וכאשר הייתי לבד קראתי ספרים. עד עכשיו אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים. במשך חיי בארץ חוויתי את כל מלחמות ישראל החל ממלחמת ששת הימים. קיבלתי תעודות בגרות מקצועית. קבענו את מפגשינו עם חברינו מראש מפני שלא היה כלי עזר או תקשורת לאחר הבית ספר. בשעת הצורך השתמשנו בטלפון ציבורי עם אסימונים.

למדתי לנגן בפסנתר ואני זוכרת היטב שמורתי הזקנה, הייתה מכה אותי על האצבעות אם לא הייתי מנגנת טוב ועושה כפי שצריך. העונשים בביתנו היו להיות מרותק בבית. היו המון שיעורי בית ולא הייתה עזרה מההורים מכיוון שהם לא ידעו לכתוב ולקרוא בעברית. שכחתי לספר קודם, שיש לי אח אשר קטן ממני בכמה שנים ושמו יעקב, היינו חברים טובים לכל אורך השנים.

כיום אני גרה בחיפה, יש לי שלושה ילדים, שכבר לא כל כך קטנים, אייב הבכור, רן וענבל. ענבל היא אמה של תמר, נכדתי האהובה. ביחד עם תמר יש לי כיום תשעה נכדים מקסימים. יש לי בעל ששמו אריה, אריה צוקרמן. אני עובדת במשרד אדריכלים ואני נהנית מכל רגע.

סיפור אהבה

הכרנו זה את זו בחתונה של חברים משותפים, בעלי התחיל לחזר אחרי. הייתי חיילת, הוא בדיוק התחיל לעבוד בתל אביב, שלחו אותי להיות מדריכה בתערוכה של חייל הים וסבא כל ערב היה בא לקחת אותי, כדי שלא אלך לבדי. כשנגמרה התערוכה חזרנו לחיפה ובעלי עזב את העבודה בתל אביב כדי שנהיה ביחד וכך האהבה התפתחה ובתאריך 16.11.1969 התחתנו לאחר חצי שנה שיצאנו החלטנו שאנחנו מתחתנים.

הזוית האישית

תמר: כאשר ביליתי עם סבתי במהלך התיעוד, גיליתי עלייה דברים שלא ידעתי על עברה ועל חייה ואיך היא הסתדרה? גיליתי סבתא שאני לא מכירה, שדומה לי, שקרובה אליי וכמובן שיכולה לייעץ לי. מאז שהתחלנו בתיעוד אני וסבתי התקררבנו זו אל זו רבות ונהיו חברות טובות. סבתי למדה ממני על חיי ועך איך שאני מסתדרת בבית ספר ועל החיים העכשווים שלי ואני למדתי ממנה על עברה. לסיכום שתינו נהננו מהפעילות ולמדנו רבות זו על זו.