מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייה של חנה ליס

שמי חנה אסתר ליס, השם ניתן על ידי אבי שכשאמו נפטרה, היו מכנים אותי חנהל'ה. שם משפחתי הוא מקורי. שם המשפחה קורנלסקי הוא השם הקודם ומשמעותו על שם עיירה בפולין על גבול רוסיה.

נולדתי בירושלים בבית החולים "ביקור חולים". בכ' תשרי 1945, בהושענא רבא. בחג הילדים חוגגים לי את יום הולדתי. כל פעם כשחוייתי לידה מחדש – שילדתי את שלושת ילדי הרגשתי שמחה שהמשפחה התרחבה.

אני הבכורה ויש לי שלושה אחים מתחתי. כבכורה הרגשתי מצד אחד אחריות על האחים הקטנים שלי ומצד שני הרגשתי שההורים משתפים אותי בכל דבר שהם צריכים. אני הרגשתי שאבא תמיד פינק אותי מאוד. אחי מתחתי היה ילד מאוד שובב והיה צריך כל הזמן לדאוג לו. הוא היה ילד מאוד מצחיק, הוא היה מחכה אנשים. אחי האמצעי היה ילד מאוד שקט וחמוד והוא סבל מאחיו. אחי הקטן היה ממש אהוב על כולנו ובמיוחד עלי.

גדלתי בשכונת הבוכרים ושם חווינו את מלחמת העצמאות. רצנו הרבה למקלטים. ביתי היה בנוי מחדר אחד גדול בתוך חצר, אנחנו גרנו בקומה השנייה. היינו 5 נפשות במשפחה. בית כנסת  שלנו בשכונה היה מאוד יפה והרב עובדיה יוסף נתן שם שיעורים. בקרבתנו היה שם שוק וחנויות. אהבתי ללכת עם אבא ואמא לחנויות. הייתה לנו חצר פנימית שכל הילדים היו משחקים בה. הייתה לי בובה ממגבות שמאוד אהבתי, אמי נתנה לי את הבובה וגם נתנה לי מכונית קשורה בחוט – החפצים כיום אינם קיימים.

אהבתי לשחק בקבוצה ואהבתי לשחק בחמש אבנים, הייתי אלופה ותמיד ניצחתי. היה לי חבל שבו קפצתי ושיחקנו גם במשחקי כדור, קלאס, חמש אבנים שמאוד אהבתי. שיחקתי עם אחים שלי ב"דוקים" ובדמקה, וכיום אני משחקת  בחלק מהמשחקים עם נכדיי.

הכי אהבתי את חג הפסח, את המשפחתיות, האוכל המיוחד. היינו מקבלים בגדים חדשים לחג. בחג סכות תלינו קישוטים בסוכות של החברים, היינו מכינים שרשראות. אהבתי גם את חג הפורים בגלל שכולם היו מתחפשים והיו משלוחי מנות והרבה שמחה.

שירי הילדות שאני זוכרת הם שירים על המולדת, שירי ערש, שירים על חגים, ושירים שעברו מדור לדור. אמי הייתה מאוד ציונית, ולעתים שרתי עם אמי לפני השינה. אני זוכרת במיוחד שיר ביידיש על פורים, כיום אני שרה את השירים האלה לנכדי.

הייתי בגן ויצו של בית יעקב. הזיכרון שלי משם הוא שהסלט היה הכי טעים. גם בבית הספר למדתי בבית יעקב הייתי תלמידה רצינית. אהבתי מאוד לקרוא, אהבתי את שיעורי הזימרה והאומנות. אהבתי מאוד לרקום, אהבתי במיוחד את ההפסקות, המשחקים והצחוקים. בתיכון למדתי בבית יעקב בשכונת קטמון. אחרי התיכון ירדתי לבאר שבע לעבוד שם כמורה, מכיוון שהיה מחסור במורים כי הגיעו  הרבה עולים חדשים והיו זקוקים למורים.

מגיל ההתבגרות אני זוכרת את התקופה שעבדתי בבאר שבע שהייתה תקופה מאוד טובה. מלבד העבודה היינו נוסעים לבילויים, טיולים, סרטים והצגות. מקצועי הראשון היה כמורה.

הכרתי את בעלי דרך חברה שהייתה שכנה שלו והיא הייתה  ידידה קרובה, הם הכירו שנים מילדות. יום אחד היא הלכה לטייל אתו והיא הציעה לי להצטרף אליהם לטיול. הוא שאל את חברה שלי הרבה שאלות עלי. באותה תקופה למדתי בבאר שבע והוא היה חייל בשרות סדיר. הוא שלח לי הרבה מכתבים וכך נוצר הקשר בינינו. התחתנו בשנת 1965 הייתי צעירה בת 21 וחצי. החתונה הייתה בירושלים כמובן באולם "הדר". לצערי נשרפו לנו התמונות של החתונה. אני הייתי בת 23 כאשר נולדה יעל בתנו הבכורה.

לאחר נישואי ולידת בתי, בתי חלתה באסטמה ועברנו  לגור בירושלים בגלל שבבאר שבע היו סופות חול ןאבק הפסקתי ללמד ולא הייתה לי עבודה. לאחר כמה שנים עבדתי כגננת ואז פתחתי גן פרטי ליד דרך חברון. היו מגיעים אלי מהרבה מקומות. אחרי כמה שנים בהם הייתי גננת למדתי להיות מנהלת מעון. התחלתי לנהל את מעון אמונה – זה היה מעון מאוד גדול בירושלים. אהבתי את המעון הרגשתי בו כמו בבית. הייתי צריכה לנהל צוות גדול מאוד של עובדים כמו מטפלות, טבחית, מנקה, לכתוב דוחות, לדאוג לאספות הורים, לימי השתלמות של הצוות ולדאוג שהכל יתנהל כשורה. מתפקיד זה יצאתי לפנסיה.

כיום אני נמצאת במועדון גמלאים מיוחד ברמות ויש שם חוגים ואני נהנית מאוד. יש לי שם חברה טובה שאיתה אני מרגישה כמו משפחה. פעם אחת עשינו דרמה והצגנו בפני אנשים ואני מאוד שמחה ומאושרת. כשיצאתי לגמלאות התחברתי למועדון. אני נמצאת פה כבר 10 שנים. בבוקר אני נמצאת במועדון, אחר הצהריים אני ובעלי אוכלים ארוחת צהריים וקצת נחים, לפעמיים אני יוצאת לטיולים. כל יום שלישי התחלנו לצאת לראות סרטים בתכנית היפה לאזרחים ותיקים: "שלישי בשלייקס".

אנו נוהגים לחגוג חגיגות יומולדת ובתוך החגיגות יש משהיא מהמשפחה שעושה משחקי חברה, המשחקים האלה מלמדים על המשפחה דברים מיוחדים שחווינו במשפחה. בתחילה כשהיינו צעירים היינו מארחים את החברים ואח"כ את הילדים והנכדים. כשיש תאריך יום הולדת עגול אנחנו עושים מסיבה גדולה. אני אוהבת את חג הסוכות כי בתקופה זו חלים כמה ימי הולדת שלי ושל ילדי ואנחנו חוגגים בסוכה. אני אוהבת גם את יום העצמאות, אנחנו נוהגים לטייל לשיר לרקוד, בעבר היינו גם יוצאים לטבע עושים ערסלים וכדומה.

האירועים המיוחדים בחיי הם: הלידה של כל ילד וילד, החתונה של הילדים והולדת הנכדים והחתונה של הנכד שלי.  זכרון כואב שלי הוא מחברה טובה שנפטרה ממחלה קשה, אחיי הקטן נפטר, ההורים שלי נפטרו, אבי נפטר ממחלת הסרטן בגיל 73 –  בתקופה זו הפסקתי לעבוד במשך שנה כדי לטפל בו.

פעמים רבות נסעתי לטיולים  בח"ול, הביקורים היו לנופש ולהנאה. התחביבים שלי הם לצאת  לטיולים לחו"ל בחופש ולעבוד בכל השנה. הנכד שלי שסיים את השרות הצבאי מטייל  עכשיו באוסטרליה, אני שמחה ומחכה שהוא יחזור.

יש לי 2 בנות ובן, 12 נכדים. הנכדים באים לבקר כל שבוע. כל חודש הבת שלי מגיעה מהקיבוץ וכשאני מתגעגעת אני נוסעת אליהם.

הזוית האישית

חגית אביבי, הודיה ישראלי: השנה היינו בתכנית הקשר הרב דורי היה לנו כיף לשמוע את סיפורה של חנה ליס רצינו לאחל לה בהצלחה רבה בהמשך הדרך.

 קישור לתמונות ולפעילות בתכנית הקשר הרב דורי בבלוג התכנית