מאגר סיפורי מורשת

שמי אביבה קצב מסיכה, נולדתי בהר הצופים בירושלים בשנת 1947, שנה לפני מלחמת יום העצמאות.

נקראתי על שם דודה של אבי זכרונה לברכה. שהייתה אישה צדיקה ומאוד טובה, ואימי אהבה אותה מאוד, בשל טוב ליבה.

חייתי בירושלים  החיים היו מאוד קשים, באותם  שנים שרר עוני ודלות. לא היו כלי רכב להורים והלכנו לבית הספר ולחוגים ברגל במרחק לא קצר. נאלצנו להסתפק במועט ובמה שיש, ולא דרשנו מההורים את מה שאין. רק בחגים קנו לנו בגדים ונעליים חדשות. אימי זכרונה לברכה הייתה תופרת לי ולאחיותיי את הבגדים החדשים לחסכון. למדתי בבית הספר היסודי הדתי "אוולינה דה רוטשילד", שבה התבקשנו לבוא רק בתלבושת אחידה.

בתיכון למדתי בבית ספר "בית-צעירות מזרחי" במגמת מזכירות, שכללה בתוכה את המקצועות: קצרנות, הדפסה במכונת כתיבה ופקידות.

משפחתי הייתה משפחה גדולה, חמה ומאושרת, היינו ארבע בנות. אני הייתי הבכורה ביניהן ואח וגרנו בחדר אחד קטן. נהגנו לשחק בחצרות הבתים, ולחוגים של בית הספר הלכנו יחדיו.

בבית אהבתי לשחק בכל מיני משחקים, כמו משחקי קלפים, ארץ עיר, משחקי מחבואים עם השכנים אחי ואחיותיי, קפיצה בחבל, וחמש אבנים.

בחגים תמיד חגגנו ואימי תמיד תפרה לנו את תחפושות פורים. כל חג היה מלא בשמחה והתרגשות. את ליל הסדר חגגנו כל המשפחה אצל הסבתא ופעם ראשונה שישנו אצל הסבתא זכרונה לברכה.

בל"ג בעומר זכורני טוב את ערמות העצים שאספנו כל ילדי השכונה, והערמנו אותם לגובה רב מאוד. התאספנו כל אנשי השכונה, ההורים והילדים להדלקת המדורה, וברגע שדלקה המדורה צעקנו "נאצר מת!" (לא היה שום מנגל בשכונה בערב), ולמחרת בחג עצמו יצאנו לשדות. בערב העצמאות ירדנו לעיר לכיכר ציון וכולם  רקדו הורה. ביום כיפור היינו עורכים ארוחה גדולה לקראת הצום ונמצאים בבית הכנסת כל היום, ולפעמים היינו הולכים עד קבר דוד המלך.

חגגתי בת מצווה בשנת 1959 בביתי, לא הייתה אפשרות לחגוג באולם. כל חברותיי באו, שיחקנו בחידונים ואכלנו כיבוד שאימי הכינה, הבת מצווה הייתה מאוד מהנה וכיפית

בגיל עשרים ושלוש עבדתי כמזכירה בבית ספר תיכון. עד לפני שנה עבדתי בצהרון ולימדתי עולים חדשים עברית. עזרתי להם כמה שיכולתי, ועשיתי כל מה שבכוחי לתרום להם בלימודים.

עד היום אני מתנדבת בבתי ספר יסודיים, ועוזרת לתלמידים בכיתות א' עד ג', כבר שתים עשרה שנה אני מתנדבת.

בבית ספר שרת אני לומדת בכיתת ותיקים. אני שומרת על נכדיי וכל יום מאכילה אותם ועוזרת להם בשיעורים.

בזמני הפנוי הלכתי לקולנוע או לים בקיץ, ביליתי עם חברות ואהבתי לשמוע שירים.

משפחה

את בעלי הכרתי באחד הקייצים. הייתי בבית מלון כמה ימים ובערב אחד, הלכתי למועדון ושם פגשתי את בעלי. הוא הזמין בקבוק קוקה קולה והתחלנו לדבר, ובשנת 1970 התחתנו. כיום אנחנו נשואים חמישים שנה בדיוק.

כשהתחתנתי ועברתי לנתניה עבדתי במוסד לביטוח לאומי, ולאחר שילדתי את בני הראשון הפסקתי לעבוד ונשארתי עם בני בבית, לאחר מכן נולדו לנו עוד שני בנים.

שם אימי בת-שבע ניסני, ושם אבי חיים קצב. אני הבת הבכורה במשפחה המונה חמישה ילדים. ארבע אחיות (וביניהן אני הבכורה) ואח אחד. גדלנו באושר בבית קטן מלא תמימות, חמימות ואהבה.

אימי הייתה עקרת בית, ולעיתים עבדה כעזרה לילדים החוזרים מבית ספר נתנה להם ארוחת צהריים והשגיחה עליהם. אימי התנדבה בשעות הפנאי למען חיילים. אימי הייתה אישה אצילה, יפה ועוזרת לנזקקים יהי זכרה ברוך.

יש לי ארבעה אחים: אחות אחת בפנסיה, שעבדה ברשות השידור. אחות שניה שעבדה במבטחים וכיום עובדת כמזכירה בבית ספר בירושלים. אחותי הקטנה מפקחת סוציאלית במשרד הרווחה. ואחי רב באזור נתיבות

אבי חיים זכרונו לברכה נלחם במלחמת העצמאות בהר הצופים. אני הייתי ילדה קטנה. אבי היה מגיע פעם בשבועיים הביתה. הוא עבד שומר ומשגיח  בבית חולים בהר הצופים.

הזוית האישית

עדי וליאור: התכנית הייתה מאוד מהנה, זכינו להכיר אישה בעלת סיפור מדהים, ממליץ לכל אחד לנסות

אביבה: השתתפה בתכנית הקרש הרב דורי במסגרת כתת הותיקים בבית הספר שרת, בנתניה.בהנחיים המורות לילך יוסף וטלי פאלק.