מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חייה: מילדה למודל לחיקוי

תמונה של מרסלה ושחר נכדתה, ישראל.
תמונה של מרסלה בגיל 14 קזבלנקה, מרוקו
סבתא מרסלה על בית ההורים במרוקו, על אהבתה ועל חייה

ט"ו בשבט בפתח

בתמונה ששחר נכדתי הראתה לי ראו ילד וילדה משחקים מתחת לעץ וכתוב למטה 'עצים הם חברים', לפי מה שהבנתי. הערכים שעולים מהתמונה לדעתי הם החברות, האהבה תמיד מתחת לעץ מכירים ומתחברים. בדרך כלל בט"ו בשבט אבא קונה לנו מכל טוב פירות יבשים: תאנים, צימוקים, תמרים, בננות, תפוחים, שזיפים ועוד כל מיני, ומברכים ביחד כל המשפחה על שתיית יין.

זיכרונות ילדות מרגשים

בזמני לא היו תנועות נוער, היה רק את בית ספר. החג האהוב עליי היה פסח, כשמתאחדים כל המשפחה ביחד וקוראים את ההגדה עד השעות המאוחרות של הלילה. בילדותי אהבתי לשחק בבית בבובות ובחצר בקלאס וחמש אבנים .כיום אני אוהבת לפסל בקרמיקה, משהו שלמדתי לאחרונה, לצייר ולסרוג. אני גם מבלה לפחות יום בשבוע במועדון עם חברותיי. חברות הילדות הטובות ביותר שלי היו פני ואליס אבל לא שמרתי איתן על קשר. אהבתי ללכת לדודה שלי בחופש הגדול. המאכל האהוב עלי היה צלי בשר וקוסקוס עם ירקות, בילדותי לא אכלתי הרבה ממתקים, אכלתי לפעמים מעט שוקולד. בילדותי אהבתי לשמוע מוזיקה צרפתית קלאסית. היום אני אוהבת לשמוע מוזיקה מזרחית.

בית ההורים החם והאוהב

המוצא של ההורים שלי היה ממרוקו, אני הגעתי לארץ לבדי בעליית הנוער בשנת 1956 .ממרוקו עלינו לצרפת ומשם באונייה ישר לישראל. המנהגים שהיו לנו בבית היו לבלות יחד את שישי שבת, ושמרנו עליהם גם אחרי העלייה ארצה. עלינו לארץ כי לא היינו בארץ שלנו, בישראל. היינו מעורבים עם הערבים והיה מסוכן לנו להישאר. כשעלינו לארץ נדהמנו שאנחנו רואים חולות והרים, אין חשמל, אין דוד שמש וגרנו בצריף. הבית הראשון שהיה לנו בישראל היה בצריף בבאר שבע. כשעלינו לארץ התרגשתי, פחדתי והיו לי קצת חששות, מה יהיה, אין לנו בית, אין לנו רהיטים. אבל אני כלל לא מתחרטת על העלייה.  במרוקו חגגנו את אותם חגים יהודיים ובאותה צורה שאנו חוגגים היום. אני חיה בארץ ישראל כבר 62 שנה. מהבית במרוקו אני הכי זוכרת את האהבה שהייתה אחד כלפי השני ואת ה"ביחד". גרנו בבית שתי קומות. למטה סבא וסבתא, ולמעלה היינו כל האחים עם אימא ואבא וכל האחים. היינו 9 אחים. במהלך העלייה פחדנו מהצטננות, פחדנו שהאנייה תטבע. כשעלינו לארץ ויתרנו על הכל: ויתרנו על כל הרכוש כולל הבית. כשעליתי לארץ גרתי במשך כמה חודשים בצרפת, וכשהגעתי לארץ גרתי ב"פנימיה" לכל הנוער שעלה ולא היה לו לאן ללכת. אחר כך הלכתי לגור בבית של אחי. החפצים הכי עתיקים מבית ההורים הם תמונות ומגש עם קומקום וכוסות. ההורים שלי עלו לארץ כמוני דרך צרפת, רק אחריי. אני לא רוצה להחזיר את הזמן אחורה, טוב לי בארץ.

החוויה שזכורה לי הכי טוב היא כשיצאנו מבאר שבע ואבא קנה בית בתל אביב. היה לנו טוב עם כל החבר'ה. את הרעיון לעלות לארץ הציעה הסוכנות היהודית שבאה  מהארץ.

סיפור אהבה: מרסלה & עמרם ז"ל

את בעלי עמרם אטדגי ז"ל, פגשתי במועדון. זה היה יום לימודים רגיל, חברות שלי הציעו לי לבוא איתן למסיבה באותו יום בלילה. ההורים שלי לא הסכימו לי ללכת ואני הייתי עצובה מאוד בגלל זה. בלילה לקחתי את השמלה האהובה עלי, שהייתה הכי יפה שלי, והתגנבתי החוצה. הלכתי והתארגנתי אצל דודה שלי והיא ליוותה אותי למסיבה. בדרך, היא סיפרה לי על מישהו בשם עמרם וטענה שהוא הבחור הנאה ביותר שאפגוש. באותו שבוע נפגשתי עם עמרם בביתי וכשהאחים הגדולים שלי חזרו הם סילקו אותו מהבית והחטיפו לו מכות. מאז, נפגשנו רק בסתר. כאשר עליתי לארץ, פגשתי אותו בישראל, התחתנו והבאנו 5 ילדים.

התמונה האהובה עלי

התמונה הזאת צולמה בקזבלנקה כשהייתי בת 14. בתמונה רואים אותי עם השרשרת שקיבלתי מאמי. את התמונה צילם אותי צלם רחובות, דבר שהיה מקובל מאוד בקזבלנקה, שהסתובב ברחובות במרוקו וצילם אנשים, אם אותם אנשים היו רוצים את התמונה הם היו משלמים כמה דירהמים (דירהם = מטבע מרוקאי).

תמונה 1

הזוית האישית

סבתא מרסלה: היה לי כיף לספר לנכדתי על עברי והייתי רוצה לאחל לך בריאות הצלחה ואושר. שחר הנכדה: היה נורא כיף ומעניין לשמוע ולדבר עם סבתא ואני מאחלת לה המשך חיים קלים ומעניינים.

מילון

כפרה.
אני אקח את כל הרע שלך, אשמור עלייך , אגן עלייך.

קזבלנקה
(מספרדית: Casablanca, "הבית הלבן"; בערבית: الدار البيضاء) היא עיר על חופה האטלנטי של מרוקו. אוכלוסייתה מונה כ-3.3 מיליון נפש (2010), והיא העיר הגדולה ביותר במרוקו, והנמל העיקרי של המדינה. העיר נחשבת למרכז הכלכלי של מרוקו. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”חיינו ביחד, העברנו יחד סופי שבוע: אני הורי ו- 8 אחיי“

הקשר הרב דורי