מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא תמי פז

סבתא תמי אני ואחותי בבית
סבתא תמי בילדות
על החיים בארץ

הסיפור מתחיל עם עליתו של אבי בשנת 1939 מבודפשט (הונגריה) לבדו. מיד התגייס לצבא הבריטי כדי שיהיה לו אוכל ומגורים. אמי נולדה בפולין כאשר ביקרו את הסבא וסבתא שלה אבל גדלה בוינה, אוסטריה. אימא שלה הרגישה שמתחילה להיות סכנה ליהודים לחיות שם אז החליטה לשלוח את אמי בת ה-18 ואחותה בת ה-16 לאנגליה במסגרת קינדרטרנספורט שהפירוש רכבת משלוח הילדים למקום בטוח. אמי טיפלה בפצועים שהגיעו מהמלחמה והיו בצבא הבריטי כדי להיות קרובה  לבעלה הראשון שהייתה נשואה לו חודש ימים. באותו זמן אימא שלה נלקחה למחנה טרזנשטט ונפטרה 4 ימים לאחר סוף המלחמה ממחלת הטיפוס.

אחותה נשארה באנגליה התחתנה עם סקוטי ולא שמרה כלל על המסורת היהודית בחינוך ילדיה.

אבי הכיר את אמי כאשר הגיע לאנגליה לאחר שניפצע ליד העין והיה צריך להשתקם מהפציעה הקשה. אבי הגיע לארץ בכפר סולד בצפון הארץ. כאשר נודע לאבי שבעלה הראשון של אמי נהרג אבי הציע לאימי שתעלה לארץ. בקיבוץ נולד אחי הגדול ובאותו הזמן אבי דאג לעלות את אמו מהונגריה. מאחר שלא דאגו לאימי בקיבוץ למגורים אבי החליט דרך חבר מהצבא הבריטי לרכוש בית בטיבעון בשיכון חיילים משוחררים. אחי השני נולד בשנת 1948 עם הקמת המדינה. אחי התאום ואני נולדנו בשנת 1951 בחיפה הורי לא ידעו שיוולדו תאומים אני יצאתי ראשונה ואחרי כמה דקות יצא אחי. הורי היו מופתעים וחששו שיהיה קשה עם 4 ילדים בני 5, 3 ו-2 תינוקות.

הרופאה שיילדה הציעה לקבל את אחי התאום מאחר שהיו לה בבית 2 בנות. אך אבי טען שילדים מביאים מזל. תקופת "הצנע" נמשכה עד 1953 עם קיצוב מצרכים חיוניים קיבלו 6 ביצים ו-4 בננות לשבוע. אבי היה עורך קניות, ובסופי שבוע היה עוזר לאימי בניקיון וכביסות.

אבי היה מזכיר מפלגה בטבעון (מפא"י) וב-1951 נבחר לכהן כחבר מועצה. באותו הזמן היו צריכים לבחור שמות של רחובות שקשורים לפרחים וכאשר שמעו על שמינו – אמנון ותמר החליטו לקרוא לרחוב בשמינו. אנחנו כילדים לא הרגשנו שום חוסר והייתה לנו ילדות מאושרת בטבעון. מאחר שהמקום היה קטן כולם הכירו את כולם והיינו כמו משפחה אחת גדולה. הבית היה קטן עם 3 חדרים, אבל אבי בנה מרפסת שנוכל לשחק שם, ובגינה גידל עצי פרי וגפן שהיה סוכך על המרפסת. הסתגלות של אמי לארץ הייתה קשה מאחר שהיא לא ידעה את השפה העברית, לכן דיברו איתנו באנגלית ואנחנו היינו עונים בעברית.

בטבעון צצו הרבה בתי הארחה לנופש כך טבעון התפרסמה כעיירת נופש. אני זוכרת שאני הייתי עולה על הכוננית בחדרי ויוצאת מהחלון החוצה לחברותי כדי לא להעיר את ההורים שישנו בסלון. בית הספר היה מרחק הליכה קצר וגם מרכז טבעון שבו הסתובבנו הרבה, שם גם הלכנו לבית הקולנוע.

בחורף היינו יורדים לוואדי לאסוף כלניות ופטריות. בקיץ ירדנו דרך הוואדי לבריכה (שזה היה דרך קיצור).

בשבתות היינו נוסעים ל טנטורה (חוף דור) במשאית שמילאה אותה בנוסעים מטבעון. כך יצא שפעם נסעתי עם חברה ומשפחתה והלכתי לים ולא מצאתי את האוהל של המשפחה והלכתי למציל שקרא ברמקול שיבוא לאסוף אותי מסוכת המציל.

בשנת 1953 אבי התחיל ללמוד ראיית חשבון בחיפה בבית ארדשטיין. הוא היה מבוגר מכולם – בן 37 אך הצטיין בלימודיו מההתחלה. בבקרים היה עובד בחברת חשמל כך חסכנו בהוצאות חשמל בבית ובלילות היה יושב ולומד.

נאלצנו לעבור לחיפה כאשר אחי הגדול עבר ללמוד בריאלי בתיכון כדי שלא יהיה צורך לאבי ולאחי בתחבורה שגזל הרבה מאוד זמן. המעבר מטבעון לחיפה היה רצף קשיי הסתגלות מבחינתנו. בתחילה היינו נוסעים הרבה בסופי שבוע לטבעון כדי לבקר את החברים.

הדירה שגרנו בחיפה גם הייתה במקום מרכזי קרוב למרכזי קניות, תחבורה, בתי קולנוע וקרוב לכרמלית שעד היום נוסעת מהעיר התחתית עד הכרמל בזמן מאוד קצר (בערך 10 דק'). הדירה הייתה עם נוף מרהיב ביום בהיר ראו את ראש הנקרה ולפעמים מראה של שלג בחרמון.

אחי התאום ואני למדנו יחד והיינו מבלים יחד, כך הוריי לא דאגו לנו כאשר הלכנו יחד לתנועת הצופים. בגילאים יותר בוגרים יצאנו יחד למסיבות בערבי שישי. מאחר שהייתי בת עם 3 בנים תמיד דאגו לפנק אותי ולהלביש אותי בשמלות. לא היינו תאומים זהים תמיד בילדותי הייתי גבוהה בראש מאחי, הוא היה גם שמנמן רק בגיל 13הוא צמח.

כעת אני חווה כסבתא לתאומים  בן בת איך זה לגדול ביחד למרות שתנאי גידול הילדים היום שונה לחלוטין.

את בת המצווה שלי חגגנו דרך בית הספר "לאו- בק", בית ספר שדגל בחינוך רפורמי וכך עלינו 12 בנות לתורה, היה רב רפורמי שהכין אותנו לטקס וזה היה מאוד מרשים, כל אחת קיבלה ספר תורה. בנוסף חגגתי עם אחי התאום את בר המצווה שלי. בערבי שישי היו עושים לפעמים קבלת שבת בבית הספר יחד עם ילדים מהקהילה הרפורמית מארצות הברית.

בתיכון הפרידו בינינו כאשר אני הלכתי למגמה פדגוגית כהכנה לסמינר מורים ואחי המשיך בבית ספר.

לאבי היה חבר הייתה לו דירה בקרית חיים קרוב לחוף הים, כך הוא נתן לנו בחופשת הקיץ את דירתו ובילינו הרבה בים.

כאשר סיימתי את התיכון, התגייסתי לצבא. מאחר שהורי לא הסכימו שאהיה רחוק מהבית כי הייתי בת יחידה עם 3 אחים, וגם הם היו מגוייסים למילואים, לכן התגייסתי לשירות המשטרה במסגרת חיב"ה. כך עבדתי במשמרות, ישנתי בבית והיה לי זמן ללימודים בקורסים בהנהלת חשבונות. מאחר שהתלוננתי שלא יכולה לעמוד הרבה בשירות, הועברתי לשרת במחלקת בילוש במשטרה, העבודה הייתה מאוד מעניינת.

כאשר התחתנתי, אני ובעלי יוסי גרנו בחיפה שם נולדו שני הבנים: נועם ויאיר. בשנת 87 שמענו על יישוב קהילתי שנבנה לא רחוק ממקום מגוריי בטבעון, שם טיילנו בוואדי לאיסוף פטריות ופרחים. מאחר שבעלי יוסי גם גדל בבית פרטי בקריית אתא, התלהבנו מהרעיון לבנות על אדמת טרשים יישוב קהילתי. לנו הייתה דירה בחיפה במקום יפה לכן ההורים לא התלהבו מהרעיון. גם לילדים היה קשה להתרגל בעיקר לנועם שהיה בן 12 כאשר עברנו והוא חיבר שיר איך אנחנו עוברים מהעיר למקום שאין בו כלום מלבד חיות.

הישוב ניבנה על ידיי גרעין מבני טבעון לאחר קשיים רבים מול הרשויות. הרעיון החל בשנת 1983 כאשר רצו ליישב את הגליל והנגב כדי שערבים לא יתפשטו ויבנו ללא היתר. השמועה על הקמת הישוב עברה מפה לאוזן, חבר סיפר לחבר וכך הגיעו למפגש לכנס באולם מאות אנשים. האדריכל דיבר על הישוב העומד לקום, העקרונות האדריכלים, החברתיים והכלכליים. חבורת המייסדים החליטה על הקמת אגודה שיתופית שתהווה את הגוף שיבנה את הישוב כך לכל חבר יש קול שווה ואין למייסדים עדיפות על האחרים. כל החלטה דורשת הצבעה באסיפה הכללית של העבודה. תכנון הבתים בוצע במרוכז והוכנו מספר מודלים שמתוכם בחרו החברים את ביתם, כך ניתן היה להשיג חזות דומה עם בתים צנועים בעלי גגות רעפים אדומים.

כולנו היינו צעירים עם ילדים קטנים כך שחברים נתקלו בקשיים כלכליים לממן את הפרוייקט שהיה צמוד למדד בעוד שהדירה שנמכרה לפי שער הדולר. באותם שנים מדד עלה מאוד בשעה שהדולר הוקפא על ידי בנק ישראל. יש לציין שבנוסף לבניית הבתים ניבנו התשתיות וביה"ס, הכול על חשבון התושבים ללא מימון חיצוני רק יותר מאוחר משרד החינוך הסכים להחזיר.

בשנות ה-90 חשבו על התרחבות הישוב מאחר שלמקום קטן אין הצדקת קיום. מפת התכנון תוכננה בצורת עלה תלתן נופית א' עלה תלתן 2 נופת ב' ועלה תלתן 3 נופית ג' כמו כן ישנה משפחת סולימן בדואים שגרים על הגבעה לפני בואינו ויצרו קשר טוב עם התושבים. כאשר ניבנתה נופית ב' התנאי היה מכספי המתיישבים החדשים נקים קאונטרי קלאב הכולל בריכות, חדר כושר וחוגים. ישוב נופית הוא ישוב קהילתי שיש בו הרבה מתנדבים בוועדות, פעילות תרבות ענפה, חגים, מסיבות, הפנינג מוזיקה וטבע בשביל אוהד סובב נופית. השביל ניקרא על שם חייל מהישוב שנהרג מאש כוחותינו בלבנון לפני 20 שנה. ישנם הרצאות במועדון חברים כמו כן  חוגים וטיולים. פעילות הנוער עמוסה גם בטיולים וארועים.

החגים נחגגים במשותף ותפילות יום כיפור בבית הכנסת שממוקם בביה"ס.

הזוית האישית

הדס: היה כיף לכתוב ביחד את הסיפור ולמדתי על סבתא שלי הרבה. סבתא תמי היקרה הגיעה מנופית בכל מפגש במיוחד בכדי להשתתף בתכנית ולתעד יחד את הסיפור.

מילון

קינדרטרנספורט
רכבת משלוח הילדים למקום בטוח

ציטוטים

”החגים נחגגים במשותף ותפילות יום כיפור בבית הכנסת שממוקם בביה"ס.“

הקשר הרב דורי