מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חיוו של דויד בורנשטיין והעיר לוקוב שבפולין

ליאן רוזנהויז והסבתא חיה רוזנק
חיה רוזנק בגיל 12
סיפורה של אחותי רייזלה בורנשטיין

אני חיה רוזנק נולדתי בעיר רמת גן בשנת 1951 ואני רוצה לספר לכם על אבי ועל איך זה לגדול במשפחה שחייה בצל מאורעות השואה.

אבי דוד ירחמיאל בורנשטיין נולד בעיר לוקוב שבפולין בתאריך 05.10.1907. אביו יוסף בורנשטיין נולד בתאריך 21.04.1888. התחתן עם שרה לבית פרידמן מהעיר סוקולוב שבפולין.

נולדו להם חמש בנות: דורה, ריבקה, מאשה, רחל ופאסה. ארבע בנים: דויד, זליג, מרדכי ואריה. חלק מהאחיות והאחים נישאו ונולדו להם ילדים. כולם נספו בתקופת השואה מלבד אבי דויד שברח לארץ ישראל בשנת 1934 ואחיותיו דורה וריבקה אשר הצליחו לברוח לרוסיה ולשרוד את המלחמה בסיביר אשר בברית המועצות. שם שהו תקופה מסויימת בתנאים קשים והתפרנסו מתעשיית העץ. הם ברחו לטשקנט שבאוזבקיסטן על גביי רפסודה מאולתרת במשך 13 ימים.

אבי דויד בורנשטיין התחנך בעיר לוקוב בלימוד תורה ב"חדר". אבי הלך להתפלל עם אביו בבית הכנסת המרכזי בעיר שהיה במרחק הליכה של חצי שעה מביתם שהיה מול תחנת הרכבת. בעיר לוקוב היו כ 8000 יהודים, בתי כנסת רבים, מקווה ,תנועות נוער, עיתונים ביידיש ועוד. כל זה נהרס ונחרב בזמן המלחמה.

תמונה 1

מימין – בית הכנסת המרכזי בעיר לוקוב.משמאל – כיכר העיר לוקוב כפי שנראתה בתאריך 07.03.1926.

הם גרו ברחוב okrzei מול תחנת הרכבת הגדולה של העיר.  

תמונה 2

הם גרו בבתים שהיו בנויים מעץ והחצר היתה מוקפת גם חומת עץ. בבית החימום והבישול היה בעזרת תנורי עץ. בגמר הלימודים אבי פנה לעסוק במסחר כעזרה לאביו. הם גידלו פרות והיו מביאים אותם למכירה בכיכר המרכזית של העיר. בעיירה כלי הרכב היה סוס ועגלה כדי להוביל את החלב וסחורות אחרות. אבי דויד שירתבצבא הפולני בשנת 1929.

תמונה 3

בגלל היותו יהודי הוא סבל מאנטישמיות והתנכלות של חבריו בצבא, לכן היה צריך להיות מאד חזק ולהילחם על מקומו וכשהיכו אותה היכה בחזרה. כסיים את הצבא בערך בשנת 1932. הוא נישא לפייגלה ונולדה להם בת בשם רייזלה. במשך השנים רדפו והיטלו גזרות על היהודים וכול הזמן העלו את המיסים והענישו כל מי שלא יכול לשלם.

עם שינוי המצב והתגברות הצווים שהגבילו את היהודים, אבי דויד הבין כי אין לו ברירה והוא חייב לעזוב את פולין. לאור החשש שיאסר מאסר שווא ע"י הרשויות, הוא ברח מלוקוב בספטמבר 1934 ללא הכנות מוקדמות. הוא קפץ על הרכבת ובמקרה דוד שלו ראה אותו והעביר אליו במהירות 2 ארגזי אגסים. זה היה רכושו היחיד שליווה אותו בדרכו. הוא השאיר מאחור את אשתו פייגלה ובתו רייזלה ונסע לעיר וורשה כדי לקבל מסמכים כדי לעזוב את פולין. הוא החל את מסעו הארוך לארץ ישראל ברומניה, משם המשיך ליוון ואז לטורקיה, סוריה ולבנון.

במשך מסעו הקשה התאמץ דויד למצוא עבודות מזדמנות כדי לשרוד ולחסוך כסף כדי להמשיך במסעו. לבסוף בחסות החשכה הוא הוברח בסירת דייגים קטנה מכוסה ביריעת פלסטיק מנמל העיר ביירות לנמל חיפה.הגירה יהודית הייתה אז לא חוקית בזמן תקופת המנדט הבריטי. בהגיעו לארץ הוא פגש מכר מפולין והתגורר אצלו זמנית. הוא עבד בנמל ת"א בפריקת סחורות מאניות קטנות וחיפש כול עבודה אפשרית כדי להרוויח כסף. הוא ביקש תעודות מסע (סרטיפיקטים) עבור בתו ואשתו שנשארו בפולין. במשך השנים שהיה בארץ אשתו שלחה אליו תמונות של בתו רייזלה (אחותי )ושל שאר בני המשפחה.

תמונות אלו הן המזכרת היחידה שנשארה מהמשפחה

האם שרה בורנשטיין במרכז הבת רייזלה האחיות והאח זליג

תמונה 4
תמונה 5

רייזלה ופייגלה בורנשטיין כפי שצולמו בתאריך 04.04.1935

האישה פייגלה והבת וכנראה שגם שאר בניי המשפחה הועברו מבתיהם ליד תחנת הרכבת לאזור הגטו שהיה במרכז העיר. שם סבלו מחיים קשים בבתים צפופים ומרעב. בהמשך הם נשלחו לגטו בעיר מזרייץ שהיתה סמוכה ללוקוב. לאחר תקופה של שבועיים בערך הם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה ושם ניספו.

עדות על מה שקרה להן שמע אבי מטולה לסט אחרי שהסתיימה המלחמה. אני שמעתי את העדות הזאת לאחרונה בשנת 2016 כפי שסיפרה לי זאת טולה לסט כשהייתה בת 91. במשך כל ילדותי לא ידעתי שהייתה לי אחות ושמה רייזלה, היות והניצולים מתקופת השואה ובני משפחותיהם רצו להדחיק ולשכוח את מה שקרה להם ולהתחיל חיים חדשים. רק בגיל 18 נודע לי במקרה כי אבי היה נשוי בפולין ונולדה לו ילדה שהיא בעצם גם אחותי.

במשך שנותיו בארץ עבד אבי בכל עבודה אפשרית וחסך כסף כדי לקנות חלקת אדמה בעיר ר"ג. על שטח האדמה בנה במו ידיו מבנה גדול שישמש כרפת. בתוך הרפת בנה לו חדר ששימש אותו כבית.בהמשך קנה פרות וגידל אותם. הוא היה מעביר את החלב שחלב מהפרות בכדיי חלב גדולים בעזרת סוס ועגלה. הכדים היו נבדקים תמיד במחסומים של הצבא הבריטי ששלט אז בארץ כדי לוודא שלא מבריחים בהם נשק עבור המחתרות שהיו  אז בארץ.

אחרי כמה שנים פגש את אימי שהגיע לארץ כתיירת באוניית נוסעים וגם היא נשארה בארץ. כשהם התחתנו הם גרו בהתחלה בחדר שהיה להם ברפת. במקביל בנה אבי על חלקת אדמה צמודה לרפת את ביתנו. היתה לנו חצר גדולה עם לול תרנגולים, עצי פרישם נולדה אחותי שרה וגם אני חיה. בשנת 1956 הורה שר החקלאות דאז משה דיין להוציא את הרפתות מהערים. בהמשך קנו הורי חנות לממכר בשר. לאורך כול השנים שמר אבי על רצף של גידול וממכר פרות בצורה כזאת או אחרת.

הדבר החשוב ביותר להורי היה שתמיד תהיה לנו קורת גג מעל ראשנו ואוכל בצלחתינו!

אני גדלתי בעיר ר"ג בילדות מאושרת ומגוננת. שיחקנו ברחובות ובשדותוהיינו מאד חופשיים. ביה"ס העממי היה במרחק הליכה של 20 ד' מביתנו. הלכתי לתנועת הצופים ולתיכון אורט. במשך שנים רבות גרתי בעיר רמת גן. התחתנתי עם יעקב רוזנק ונולדו לי 3 ילדים: אורן, תומר וחן.

מצגת – משפחת בורנשטיין לוקוב פולין

מצגת על העיר לוקוב

הזוית האישית

חיה רוזנק: שמחתי מאד שליאן בחרה בי בתור הסבתא לקשר הרב דורי. אהבתי לספר לליאן על תולדות משפחתי ומה שקרה להם בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה שהתרחשה על העם היהודי אני מקווה שליאן הבינה את הסיפורים שלא תמיד היו קלים ושתמשיך להתעניין בכל קורות הסבים והסבתות שלה.

מילון

סרטיפיקט
תעודה שהיתה הכינוי לאשרת עליה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.

ציטוטים

”הדבר החשוב להורי היה "שיהיה לנו קורת גג מעל לראשנו ואוכל בצלחתינו "“

הקשר הרב דורי