מאגר סיפורי מורשת

למדתי כקדט (פרח קצונה), בבית הספר לקציני-ים בעכו. בית הספר היה במתכונת של פנימייה צבאית עם משטר וסדר יום מוגדר וקפדני ביותר. בין מטרות בית הספר היה לחנך ולהכשיר את החניכים לקצונה בחיל הים ובצי הסוחר. הלימודים היו במגמות של מכונה וסיפון אך ברמה ראלית גבוהה כולל הכשרה לבגרות מלאה.

בית הספר הוציא קצינים בכירים רבים ואלופים, מפקדי חיל הים. בית הספר ללא ספק השפיע עלי באישיותי ובדרך חיי. ואחד מזיכרונותיי מבית הספר – הוא תמצית של  ערכים שהוקנו לנו בבית הספר לקציני ים בעכו. השהות בבית הספר לקציני ים, לא רק שהייתה חוויה של משמעת, סדר ומחויבות רבה, כנהוג וכמקובל בפנימיות רבות-אלא גם חווית חברות, נאמנות, מסירות, סובלנות, כיבוד האחר והיחסים שבין איש לרעהו.

הסיפור שלי מתחולל מאחורי המשמעת והסדר-שם מתחוללות הרפתקאות רבות, מעשי קונדס על חניכים צעירים, כולל גם התעללויות פה ושם באותם צעירים כשהמטרה להראות להם מי הבוס וכן לחשלם לעתיד- כל מעשי הקונדס האלו היו ויהיו תמיד חלק מההווי הבלתי כתוב של הפנימייה הווי שנשאר לכל החיים עם זיכרונות טובים.

בין החברים בכתה, תמיד צצו חבורות משנה קטנות יותר שהיו קשורות בחברויות עמוקות והתחייבויות לנאמנות אין קץ אחד לשני. במסגרת חברויות אלו יזמנו מידי פעם מהלכי כיסוי וחיפוי אחד על השני – לדוגמה, אם מישהו רצה לצאת לפגוש את חברתו, הדבר היה חייב להיעשות לאחר זמן ההשכבה וכיבוי האורות, החברים יצרו דמות אדם השוכב במיטה כשהמטאטא משמש את הראש – וזאת כאשר החניך התורן ו/או המדריך יבצע ביקורת לא יראה שחסר קדט במיטה…גם במידה ועקב רעשי שיחות שהיו אסורות- נגזר על כולם לצאת למסדר לילה ולהתפקד. החברותא המיוחדת ידעה כיצד ליצור מהומה קטנה והזזת חברים כך שהספירה תמיד יצאה בסדר ולא גילו את הנעדר..

הגדלנו לעשות, כאשר בגרנו והגענו לכתה השלישית, אז היינו מעיזים לבצע "פשיטות חוץ" לבילוי בחיפה בקבוצה של 3-5 חברים בו זמנית, תהליך כזה דרש מודיעין, תכנון וביצוע מדויק כולל עירוב חברים נוספים לכיסוי ההיעדרות. "הבריחות" מבית הספר בוצעו דרך הגדר ההיקפית שמאחורי מבני המגורים באזור חשוך ומוסתר בעצים, שם מבעוד מועד יצרנו מאין דלת סתרים בגדר אותה הסווינו בצורה מעולה מעיני המדריכים והשומרים – מספר רב של פשיטות כאלו בוצעו בחשאיות מוחלטת ובהצלחה רבה ביותר. ב

באחד הימים יצאנו לבילוי בחיפה ועל פי התכנון חזרנו לקראת חצות חזרה לבית הספר, בעוד אנו הולכים לאורך הגדר האחורית ובסמוך למפעל לייצור דגים משומרים, סרדינים ושפרוטים- שמנו לב כי במפעל הסמוך מתחוללת שריפה, בתחילה התלבטנו באם להמשיך ולהיכנס לביה"ס ואז להזעיק את השומרים ומכבי האש בטענה שאנו "מריחים אש" ו/או להתעלם לגמרי מהמצב – שמכבי האש יגיעו בעצמם, שכן בתחילה הייתה זו שריפה קטנה וכשכך אנו לא נוסגר לשלטונות. אלא שהאש התפשטה במהירות גרמה לקופסאות הדגים שהיו מושרים בשמן להתפוצץ ולהתלקח בלהבות ענק והכל תוך שניות מעטות, עם הפיצוצים והאש המתפרצת, שמנו לב כי במפעל נמצא אדם המתרוצץ אל מול האש חסר אונים – היה זה השומר.

ברגע זה לא היססנו יותר וכולנו גם ללא מילה שהוחלפה בינינו קפצנו מעבר לגדר לתוך המפעל והתחלנו בתהליכי הכיבוי. חשנו כי זו המטרה ועלינו להפגין את ניסיוננו ורוח ההתנדבות שפעמה בקרבנו, הצלחנו אך מעט למנוע מהאש להתפשט, חילצנו את השומר, ולאחר זמן מה הגיעו מכבי האש והשתלטו על השריפה.

המפעל נשרף כולו, השומר ניצל ואנחנו חזרנו מפויחים ועייפים לבית הספר. כמובן שהמדריכים וכל שאר החניכים שכבר התעוררו מהרעש והמהומה- לא הבינו כיצד ומהיכן הגענו.. אך עד מהרה התעלומה הזאת נפתרה, ולמחרת היום -מצד אחד צוינה המסירות, התעוזה ורוח הלחימה שלנו, אל מול העבירה המשמעתית החמורה שבביצוע בריחה מבית הספר. האירוע החיובי צוין בעיתון המקומי מחד ואילו אנו קיבלנו הערה בתיק האישי וכן ריתוק לבית הספר למשך מספר שבועות מאידך. במבט לאחור, אני בטוח שמנהלי בית הספר היו גאים בנו, שכן התעוזה, רוח הלחימה והמסירות להצלת הזולת היו ערכים אותם רכשנו בבית הספר…