מאגר סיפורי מורשת

שמי דלילה ישראלי, בת 58 גרה בבאר שבע, אמא לשני ילדים (אפרת ושי) וסבתא ל-5 נכדות, הבכורה מבניהן היא אושרי ששון.

נולדתי בישראל בשנת 1959, את מרבית חיי העברתי בעיר אופקים, שם גדלתי במשפחה אוהבת עם עוד שלושה אחים ואחיות, הוריי עלו מכורדיסטן והיו דוברי השפה הפרסית.

הסיפור הייחודי שעובר במשפחתנו מדור לדור קשור בחג הפסח בפרט ובליל הסדר בכלל. בילדותי לא היינו מודעים לסיפור יציאת מצרים ודי השתעממנו בעת קריאת ההגדה. שפת ההגדה הייתה קשה מאוד עבורנו והתקשינו להישאר מרוכזים בזמן שהורינו ואחיהם קראו בהגדה.

הדודים שלי ( אחים של אמי) חשבו על פתרון יצירתי שישלב את הילדים בליל הסדר ויעורר עניין בסיפור יציאת מצרים.

הפתרון נקרא בשפה הפרסית " השלשלקה".

מאז היותי בת 10 (לפי כ-50 שנה) ועד היום אנו מבצעים את "השלשלקה"- הצגה שבה אנו מלבישים את הילדים והמבוגרים בבגדי בני ישראל, נושאים את הילדים על כתפי המבוגרים, יוצאים מפתח הדלת ומדמים את כניסת בני ישראל לארץ. ההצגה מלווה בחלוקת תפקידים, בשירים וריקודים.

אני חיכיתי בילדותי בעיקר לחלק בו אני צועקת ליושבים בתור הבית: "אנחנו בני ישראל  פתחו לנו את הדלת, הגענו ממצרים ועברנו דרך ארוכה, אנו רעבים ועייפים ורוצים לאכול אתכם"

הצגה זו עוררה עניין רב ועודדה את הילדים להיות חלק מליל הסדר ולשאול שאלות ולהתעניין בסיפור יציאת מצרים.

מאז ה"שלשלקה" הפכה למסורת שאנו מקפידים לקיים אותה בדרכים שונות בכל חג פסח.

הזוית האישית

סבתא דלילה פגשה את נכדה אושרי וביחד תיעדו את הסיפור המיוחד על חג הפסח.