מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה הצבא הרוסי שיחרר את גטו בודפשט, שבו הייתי כמה חודשים. באותו הגטו שהו מבני משפחתי המצומצמת כל משפחתי: אבי, אמי, אחי ואני – כשהייתי בת 13. עברתי את המלחמה ללא אמונה שזה ייגמר.

במהלך המלחמה, נודע לנו שהמחסן של מפעל הממתקים והשוקולדים נמצא בקרבת מקום. הלכנו למחסן זה בהתרגשות רבה, מצוידיים בכל מיני חתיכות בד: כובע מבד, גופיות ומטפחות. חלונות המחסן היו שבורים ואנחנו הילדים, בני דודי, אחי ואני, השתחלנו בין השברים לתוך המחסן. שם חיכתה לנו הפתעה. היו שקים גדולים של סוכר ועמודים חומים ויפים כמו שיש עשויים שוקולד, אך הם לא היו ניתנים לשבירה.

מן השקים הצלחנו להוציא סוכר לתוך הגופיות – אך איך ניקח שוקולד? למזלנו השכנים שלנו בגטו היו בחורים צעירים שברחו מפלוגות עבודה והם שברו עבורנו חתיכות שוקולד. לקחנו את חתיכות השוקולד ואת הסוכר לביתנו של לפני המלחמה. כדי לאכול את השוקולד שהיה אז מר, אכלנו אותו ביחד עם הסוכר המתוק.

הזוית האישית

הנכדה שירה: אני נהניתי מאוד, החוויה הזאת גרמה לי להיות יותר עם סבתא ולמדתי מהחוויה הזאת הרבה דברים. אני מאחלת לסבתא שתהנה ותלמד ומה שהיא רוצה שיקרה, יקרה.

סבתא מרים: אני נהניתי מחווית תכנית הקשר הרב דורי והיא גרמה לי לפגוש יותר את נכדתי. אני מאחלת לנכדתי שאף פעם לא תחווה מלחמות. אני למדתי מהחוויה של תכנית הקשר הרב דורי.