מאגר סיפורי מורשת

בסתא אלה נולדה בווינה שבפולין, בתאריך 06.07.1924. לאמא של סבתא קראו מיכלינה ולאחותה הקטנה והיחידה קוראים לילה. היא עלתה לארץ בעלייה ב' והיה לה מאוד קשה לעלות ולקח לה שנתיים לעלות לארץ.

הילדות של סבתא הייתה לא קלה וגם ראיתי אותה שהיא סיפרה לי את זה היא הייתה עצובה. סבתא הייתה בבית ספר מממשלתי ליהודים, היא לא כל כך נהנתה שם ולא היתה אפשרות אחרת, ולא היו לה חברים וחברות. בזמן שסבתא הייתה ילדה כבר היו טלפונים והיא הייתה מתקשרת עם המשפחה או החברים בטלפון.

לסבתא היה חלום בילדות להיות אחות בבית חולים וזה התגשם לה.

כשסבתא הייתה בת 15 התחילה השואה. סבתא, אחותה ואמא שלה מאוד פחדו כי היו גרמנים שזרקו פצצות. היא, אחותה ואמא שלה ברחו מפולין לרוסיה ולקח להם חודשיים-שלושה להגיע לרוסיה. הם ניפגשו שם עם אבא של סבתא אלה. שם הם היו במחנה עבודה בסיביר. הגברים הלכו לעבוד ביער והבנות אספו פירות יער. סבתא מספרת שפעם אחת היא ואחותה אספו פירות יער ופעם אחת בא דוב והם ברחו ולא חזרו לשם יותר.

לאחר תקופה מסויימת אחותה של סבתא נלקחה לבית יתומים אחר ובגלל שסבתא הייתה גדולה יותר אז היא נשארה עם אמא שלה ואת אבא שלה לקחו לבית חולים כי לא הרגיש טוב. לאחר זמן מה, אמא שלה וסבתא אלה הלכו לחפש את לילה שנפרדה מהם ונלקחה לבית יתומים אחר. הם הלכו לחפש גם את אבא שלה שנפרד מהם גם במהלך התקופה הזו.

לאחר שהם התאחדו הרוסים ביקשו מאמא של סבתא לאסוף את כל הילדים הפולנים ולהעביר אותם לעיר אחרת – לרוסטוב ושם ולהקים בית יתומים. לפני תחילת שנת הלימודים לקחו את כל הילדים לכפר קטן, לבית ספר קטן ללמוד בו. הם נשארו שם עד תום המלחמה. לילה למדה בבית הספר הזה וסבתא הספיקה ללמוד שנה אחת רפואה באוניברסיטה.

במהלך הזמן הזה נפטר אבא של סבתא ממחלה וגם אמא שלה נפטרה לאחר מכן.

בסוף המלחמה החזירו את כל יוצאי פולין בחזרה לארצם, לילה וסבתא חזרו לפולין. לפולין הגיעו שליחים מישראל להביא יהודים לארץ ישראל, הם אירגנו את כל היהודים למשלחת, שעברה בגרמניה – שם הם היו שנה שלמה ולמדו עברית, לאחר מכן עשו מסלול דרך אוסטריה ואיטליה, שם עלו על אוניה כ – 200 איש אשר הפליגה לישראל.

בישראל שלטו הבריטים באותה התקופה, הם לא הסכימו לקבל את הפליטים מאירופה, וסובבו את האנייה בחזרה. האנייה הורידה את כל הפליטים בקפריסין. שם הם הקימו מחנה פליטים. בתקופה שהם היו שם, הכירה סבתא את סבא ברוך, שהתחתן איתה בהמשך הדרך. במחנה הפליטים הגיעה לביקור גולדה מאיר על מנת לשוחח עם הפליטים.

לאחר זמן מה הורשו כל הנשים והבנות לעלות ארצה והגברים עלו לאחר חצי שנה כאשר המלחמה בארץ נגמרה (מלחמת השיחרור). כשסבתא הגיעה לארץ היא הייתה בת יותר מ – 20 ולכן היא לא הייתה בצבא אבל לקחו אותם לצבא לשבוע ללמד אותם איך לירות ברובה.

כשעלו ארצה הקימו סבתא אלה וסבא ברוך ביחד עם שאר העולים את קיבוץ לוחמי הגטאות. הם הקימו שם את ביתם, ילדו ארבעה ילדים וגידלו אותם לתפארת. כשהגדול מהילדים סיים צבא ורצה ללכת ללמוד באוניברסיטה הקיבוץ לא אישר לו לצאת ללימודים ולכן החליטו סבא וסבתא לעזוב את הקיבוץ ועברו לקריית חיים.

בגיל 40 סבתא אלה הייתה האישה הראשונה בארץ שסיימה לימודי אחיות מוסמכות בגיל מבוגר כשהיא בעלת משפחה. בטקס הענקת התואר של סבתא, הוענק אות הוקרה מיוחד לסבא ברוך על התמיכה באישתו המיוחדת  ותמונת המחזור של סבתא פורסמה בעיתון.

הזוית האישית

נגה טולדנו: אני מאוד אהבתי את תכנית הקשר הרב דורי. בזכות התכנית למדתי את סיפורה של סבתא, אם לא הייתי  מתעדת את הסיפור ולא הייתי שואלת את סבתי את כל השאלות, לא הייתי מכירה את הסיפור הגדול הזה.