מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור העלייה של ״דודה לילי״

דודה לילי ואני בליל הסדר
דודה לילי יושבת על המזוודות בנמל חיפה
סיפור העלייה

דודתי לילי נולדה בברית המועצות בשנת 1944. ההורים שלה חיו בפולין, אך בזמן מלחמת העולם השנייה, הם ברחו לברית המועצות ושם נולדה. בתום המלחמה, ב-1947 חזרה המשפחה לפולין וב-1949 נולד אחיה הקטן, חיים (סבא שלי). כשדודתי הייתה בת 12 וסבא שלי היה בן 7, החליטה המשפחה לעלות ארצה, מאחר ובאירופה הייתה תחושת אנטישמיות חזקה. אנשים לא אהבו את היהודים וההורים שלה החליטו שהכי טוב יהיה להם במדינת היהודים. מהעיר בה גרו, ורוצלב, נסעו ארבעתם לעיר ורשה ומורשה הגיעו לנמל, שם עלו על אוניה (שאת שמה דודתי לא זוכרת). הם הפליגו במשך כמה ימים עם עצירה באיטליה, עד שהגיעו לארץ ישראל במאי 1957. בנמל חיפה, חיכו להם אנשים של משרד הפנים שרשמו אותם ומשם לקחו אותם באוטובוסים לעיר לא נודעת בשם "אשדוד", שלא היה בה כלום מלבד חול וים. מאחר ולא היו מרכזי קליטה, הם קיבלו פחון, שזה צריף קטן שעשוי אסבסט וכולל חדר אחד קטן בלבד, ללא שירותים וללא מטבח. בחוץ היו שירותים מלאכותיים ששימשו את כולם וגם איזור מרכזי בו סיפקו מים. מהסוכנות היהודית הם קיבלו רק מיטות, שולחן קטן, פתיליה ושמיכות. דודתי מספרת שהמגורים בפחון היו מאוד קשים: בקיץ היה מאוד חם כי האסבסט לא היה מבודד את החום ובחורף הם "קפאו מקור". כך גרו במשך שנתיים ואחר כך קיבלו קרוון קטן. דודתי לא זוכרת שהיו לה קשיים חברתיים. לאשדוד הגיעו רק עולים חדשים שרובם לא ידעו לדבר עברית (כמוה). העולים הראשונים הגיעו ממרוקו, תימן, רומניה ופולין. מאוחר יותר הגיעו גם מגרוזיה, עירק, מצרים ומעוד מדינות. בהתחלה שיחקה רק עם הילדים הפולנים, אך מהר מאוד התחברו גם עם הילדים ממרוקו והיו מתקשרים איתם בפנטומימה. כשהגיעו לאשדוד, לא היה שם בית ספר. שלחו אליהם חייל מתנדב שילמד אותם את השפה. השפה העברית נשמעה מאוד מוזרה והיה לה קשה מאוד לקלוט אותה. יום אחד הגיע לאשדוד דוד שלה מגבעתיים ומצא אותה יושבת על החולות ומשחקת עם חברים. הוא החליט שהוא חייב לשלוח אותה לפנימייה שם תוכל ללמוד ברצינות.

הוא סידר לה פנימייה של "עליית הנוער" בנווה הדסה שליד נתניה, וכך מצאה את עצמה בגיל 14 עוזבת את הבית. בהתחלה היה לה מאוד קשה בפנימייה. היא התגעגעה מאוד לאח שלה ולהורים אך בהמשך היה לה מאוד טוב שם. היא התחברה בעיקר עם ילדים פולנים וגם שם דיברה רק פולנית. עד שהגיע מדריך חדש שהודיע להם שאם הוא יתפוס ילדים שלא מדברים עברית, אותו ילד לא יצא לחופשה בביתו במשך חודש. בהתחלה הם היו מרמים, רואים אותו מרחוק ומייד עוברים לדבר עברית אך לאט לאט התרגלו ותוך שנה היא כבר למדה את השפה. דודתי מסכמת את חווית העלייה כחוויה די קשה.

היא כל כך התגעגעה לפולין, שיום אחד התיישבה וכתבה מכתב לתוכנית שירים ברדיו בפולין, אחריה הייתה עוקבת. היא שלחה דרישת שלום עם שיר לדוד שלה שנשאר שם וביקשה מהתוכנית שישלחו לה שיר מסוים בפולנית שמאוד אהבה. והם שלחו לה.

הזוית האישית

ירדן ולילי נפגשו ותיעדו את סיפורה של הדודה לילי ושל משפחתה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס.

מילון

פחון
מבנה פשוט העשוי מלוחות פח

אנטישמיות
שנאת יהודים

מרכז קליטה
מוסד מגורים בו מתגוררים עולים חדשים מיד לאחר עלייתם לישראל.

אסבסט
מוסד מגורים בו מתגוררים עולים חדשים מיד לאחר עלייתם לישראל.

סוכנות יהודית
ארגון יהודי כלל עולמי שאחד מתפקידיו העיקריים מתרכזים בתחומי העלייה והקליטה.

פתיליה
כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. בשנותיה הראשונות של המדינה נמצאו פתיליות בכל בית והן שימשו לכל צורכי הבישול.

עליית הנוער
תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.

ציטוטים

”" לקחו אותנו לעיר לא נודעת בשם "אשדוד", שלא היה בה כלום מלבד חול וים".“

הקשר הרב דורי