מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור העלייה של תמר ספיר

סבתא תמר עם יואב והנכד ענר
הוריי אנדרי ומרים תורן בשנת עלייתנו 1958
בסיפורי אתאר את עליית משפחתי מרומניה ואת השנים הראשונות שלנו במדינת ישראל

מקור שמי

תמר (תמי) – כשנולדתי קראו לי אנה מריה, כשעלינו לארץ כל אחד קיבל את השם העברי שלו. כשהייתי בכיתה ה', הייתה מישהי בכיתה ו' שנראתה לי מאוד צברית וקראו לה תמר, מאוד אהבתי את השם שלה אז ביקשתי מהוריי שישנו את שמי לתמר.

שם משפחתי ספיר, שיניתי את השם שלי לספיר בשנת 1971 מפני שזהו שם משפחתו של בעלי.

שם נעוריי טביוביץ והוא עוברת בעלייה לתורן. היה לי דוד שלפני המלחמה (בערך כשהיה בן 16) ברח עם אוניה והפך למלח. כשהגיע לארץ החליט לעברת את שם משפחתו לתורן בגלל האוניות, ומאז כל בני המשפחה שעלו אחריו עברתו את שם משפחתם לתורן.

תמונה 1
במרכז התמונה סבא רבא שלי הופמן. בשורה העליונה משמאל לימין, סבא אלכסנדר הופמן, סבא שלי, ואחיותיו.

שנות ילדותי

המקום שנולדתי בו נקרא סאטו מארה. סאטו מארה הייתה עיירה נחמדה, לידה עובר נחל בשם סאמוש. העיירה נמצאת במחוז טרנסילבניה, העיירה סאטו מארה נמצאת בפינה הצפון מערבית של רומניה ליד הגבול עם הונגריה. תאריך הלידה שלי הוא 28.9.1947. נהגנו לחגוג את הימי הולדת שלי ושל אחותי התאומה במסיבה גדולה עם חברים ועם הרבה כיבוד ואוכל. המשפחה שלנו מנתה 4 נפשות, אני, אחותי התאומה, אבא ואמא שלי. גרנו בבית בעל 2 קומות, בקומה הראשונה גרו שתי משפחות ובקומה למעלה גרנו אנחנו. הייתה לבית חצר גדולה עם עצי פרי של דובדבנים ואגסים. היה לי ולאחותי חדר גדול ולהורים שלי חדר גדול, והיה לנו חדר אוכל וחדר עבודה עם שולחן גדול וארוך עם המון כיסאות מסביב, שאני ואחותי נהגנו לשחק סביבו.

עלילות דגי הזהב

כשהיינו ילדות היו לנו שני דגי זהב. בחורף, העוזרת שלנו החליטה שקר להם אז היא שמה את הצנצנת שלהם מעל תנור חימום. הדגים, כמובן "שמחו" מאוד, ומרוב שמחה קפצו מהצנצנת שלהם ומתו. היינו מאוד עצובות והחלטנו לעשות להם לוויה, שמנו אותם בקופסת גפרורים עם צמר גפן וקברנו אותם בשלג. מעל המקום שקברנו אותם בשלג שמנו גפרור עם השם שלהם ושם הם נקברו.

היו לנו ברחוב המון עצים של ערמוני בר. היינו קוטפים אותם, חותכים לשניים, מגרדים עם אבן מחוספסת, ואז את הדבר שנוצר היינו מייבשות בקופסת גפרורים בשמש, ואז משמשות במה שיצא כדי לרחוץ את הבובות שלנו. היינו משחקות בקלאס, חמש אבנים, מחבואים ועוד. בקיץ היינו מטפסים על עצי הדובדבנים. כשהיינו בכיתה ב' הנבטנו חיטה, אני זוכרת שהיינו מתחרים איזה חיטה תנבט קודם.

תמונה 2
בקיבוץ רביבים בתנועת הצופים בשירות לאומי. אנחנו בני 16.

סיפור עלייתי מרומניה

בוקר אחד בנובמבר הודיעו להורי שבקשתם לעלות לישראל אושרה ואבי היה צריך לנסוע לבוקרשט להביא את הדרכונים אלינו. כשחזר אבי עם הדרכונים, מסרנו את כל רכושנו במתנה למשפחה, לחברים ולשכנים, היות והיה מותר לנו לקחת אתנו רק שני ארגזי מטען. לפתע כל הבית הסתחרר ונהייתה מהומת אלוהים. מפות שולחן, כלי מיטה, מגבות, הוצאו מהארונות והושמו בערימות. סירים, צלחות וכלי אוכל, עמדו במטבח על שולחן העבודה שהיה מצופה בפח (לא הייתה אז עדיין פורמייקה).

שכנות וחברים נכנסו ויצאו מהבית עם חבילות. נראה שכולם שמחו, הורי שקיבלו אשרת יציאה לישראל, ויכלו סוף סוף להצטרף לסבא וסבתא שלי, שעלו לארץ עשר שנים קודם. בסוף מסרנו גם את הדירה שגרנו בה.

בסאטו מארה העיירה בה גרתי, הרחובות היו מרוצפים באבנים ולא באספלט, ובאותם ימים לא היו ומוניות ואוטובוסים, וכרכרות וסוסים שימשו כתחבורה. ביום שעזבנו אני זוכרת, שבאותו בוקר ירד גשם, הורי הזמינו כרכרה ונסענו לרכבת.הכל נראה אפור ורציני וכמובן לא ידוע, וגם עצוב ומאיים. נסענו ברכבת לבוקרשט, ובדרך היא עצרה בעיר אחרת להפסקה וקרובי משפחה באו להיפרד מאיתנו ולהגיד לנו שלום. דודה אחת הביאה נקניק עטוף במפה משובצת בשביל שיהיה לנו משהו לאכול אם נצטרך.

טעמים ראשונים באתונה – בננות!

כשהגענו לבוקרשט עלינו על רכבת אחרת שנסעה לאתונה דרך יוגוסלביה. באתונה קיבלו את פנינו אנשי הסוכנות היהודית, נתנו לנו חדר לישון ותקציב יומי כדי להתקיים. דרך אגב, באתונה טעמתי בפעם הראשונה בננות והתאהבתי בטעם. באתונה שוטטנו בעיר ועלינו כמובן לאקרופוליס. כשהגענו למעלה השומר בכניסה ביקש את כרטיסי הכניסה, ואבי הראה לו בתנועות ידיים, כי לא ידע את השפה, את כיסיו הריקים ושאין לו כסף, וביקש בכל זאת שייתן לנו להיכנס, אבל הוא לא הסכים. חזרנו קצת מתוסכלים אבל אחרי שנים נסענו שוב ליוון, עלינו לאקרופוליס וסגרנו מעגל. אחרי כשבוע באתונה, קבוצת העולים שחיכתה ואנחנו בתוכה, עלתה על מטוס אל-על, וסוף סוף טסנו לארץ ישראל.

עלייה לארץ ישראל והתאקלמות

נחתנו בישראל בלילה, אנשי הסוכנות כינסו אותנו באולם, בבית הנתיבות, ולאחר הברכות והרישומים קבלנו חיסונים. מה שזכור לי, בעיקר בכניסה לישראל, שהייתי מאוד נרגשת, קצת מבוהלת ועייפה. רציתי לישון והייתי על סף בכי, אבל לא העזתי. לקחו אותנו לדירה של הסוכנות בגבעתיים, בדירה היו 4 מיטות סוכנות, כלומר מיטת ברזל עם קפיצים חורקים, מזרון קש, כרית ושמיכות סוכנות אפורות. נפלנו על המיטות עייפים עם הבגדים, והלכנו לישון. היינו מאושרים. זה היה נר ראשון של חנוכה, הייתי בת 11 וחודשיים. עלינו לארץ עם מעילים חמים (עם עור כבשים בפנים, ובחוץ ציפוי ויניל אדום, היות וברומניה וביוון קר מאוד בדצמבר).

תמונה 3
בשנת 1958 בשבוע הראשון שלנו בארץ עם סבא אלכסנדר וסבתא רוז'יקה

כאן, בבוקר התעוררתי ופתחתי את העיניים, קרני השמש חדרו בעד התריסים החצי מוגפים. היה יום בהיר מלא שמש חורפית נפלאה. הוריי שלחו בינתיים מברק לסבא וסבתא שגרו בקריות במקום שקוראים לו קריית שטנד, זו הייתה הדרך היחידה לשלוח הודעות, וטלפון היה רק במכולת.

סבא וסבתא הנהדרים שלי גרו בקריית שטנד הקרובה לקריית אתא. נסענו אליהם, הפגישה הייתה מאוד מרגשת בייחוד בין אימא שלי, שהייתה בתם היחידה, והוריה לא ראו אותה שבע שנים. אחותי ואני לא זכרנו את סבא וסבתא שלי היות והם עלו לארץ כשהיינו בנות ארבע. בקריית שטנד סבא וסבתא גרו בבית קטן ומטופח עם עציצי גרניום סביב וטיפחו משק עזר, תרנגולות, כמה עצי תפוז וגינת ירק קטנה שסבתי טיפחה. אלו היו שנות הצנע בארץ, וחיכו שנעלה לארץ "ושיהיה מה לאכול לתינוקות" כלומר אחותי ואני. בחלוף השנים, גדלנו.

תמונה 4
בבסיס חיל הקשר

לבית הספר בפעם הראשונה

לאחר יומיים, שלושה של מנוחה, סבא ואימא שלנו לקחו אותנו לבית הספר בקריית בנימין, והכניסו אותי ואת אחותי התאומה לכיתה ה'. למזלנו המורה דיברה קצת רומנית גם. כשהיא פונה אלינו, כנראה אמרה שאנחנו עולות חדשות שהגיעו זה עתה. לא הבנו כלום, אפילו מילה ממה שמדובר. לאט לאט לאחר כחודש ימים התחלנו להבין ולדבר, וגם למדנו לכתוב את האותיות העבריות, כך גם תחושת השייכות שלנו העמיקה. עד סוף כיתה ה' ואת אותו הקיץ שאחריו בילינו עם סבא וסבתא בכיף, בכל מיני הנאות קטנות כגון: לאסוף ביצים, לגרף בגינה היפה של סבתא שלי המלאה בגרניום וגם לחכות למוכר גלידה שהיה עובר כל יום בשעה 2 בצהריים, כי ההורים למדו עברית באולפן.

תמונה 5

צעדים ראשונים בתהליך הקליטה

הוריי התארגנו לחיים החדשים שלנו בארץ. אימא שלי נרשמה לאולפן בחיפה והייתה חוזרת כל ערב הביתה אלינו, ואבא שלי שהיה עורך דין היה צריך משהו יותר אינטנסיבי ונרשם לאולפן בורוכוב המפורסם, אולפן לאקדמאים, בשביל שלאחר מכן יוכל להירשם לאוניברסיטה ולהוציא רישיון עורך דין ישראלי.

בסוף הקיץ עברנו לגור ברמת גן מול בית ספר, לדירה קטנה של 2.5 חדרים. להורי הייתה ספה נפתחת בסלון ולי ולאחותי היה חדר משלנו. בבית הזה היו 6 דירות והדלתות לא היו נעולות במשך היום, וכולם היו נכנסים לכולם הביתה באופן חופשי. אנחנו גרנו למעלה.

את הכביסה היינו תולים על חבלי כביסה בין הבתים, חבלי הכביסה היו תלויים ממרפסת למרפסת, כשהייתה הרבה כביסה קראו ושאלו את השכנה ממול האם היא עושה כביסה היום או שאפשר להשתמש גם בחבל שלה.

תמונה 6
תמר ומשה בני 19 בביקור ראשון בכותל לאחר כיבוש ירושלים.

סבא וסבתא, כדי לעזור לנו, באו לסירוגין לרמת גן. סבא שלי היה נוסע מהקריות עם סבתא שלי לרמת גן מקרית שטנד, עם עופות וביצים מהמשק. סבא שלי, שהיה מהנדס מכונות ועבד בכימיקלים לישראל בקריות, בדיוק יצא לפנסיה. אם לא היו מביאים לא היה כי הכסף היה מצומצם.

תמונה 7
מסיבת פורים 2019 עם כל המשפחה של תמר ויהודית התאומות שעלו ארצה בשנת 1958 (צילם: תומר ספיר הדוד של ענר).

הזוית האישית

סבתא תמר – "התכנית תרמה לי לסכם אירוע מכונן של משפחתנו שאפשר להצטרף ולקחת חלק בהיסטוריה של מדינת ישראל הצעירה ולהעלות אותה על הכתב."

הנכד ענר – "בעזרת התכנית הכרתי יותר את הסיפור של סבתא ועכשיו אני מבין יותר טוב מאיפה המשפחה הגיעה."

יואב – "מסיפורה של תמר למדתי הרבה על איך התאקלמו היהודים שעלו מאירופה לארץ, ובכלל על החיים בתקופת הקמת המדינה"

מילון

סוכנות
הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הידועה בשמה המקוצר הסוכנות היהודית, היא ארגון יהודי כלל עולמי שמרכזו בישראל. לסוכנות היהודית ישנה שותפות אסטרטגית עם ממשלת ישראל ומעמדה החוקי והציבורי ייחודי ומעוגן ב"חוק המעמד" שהתקבל ב-1950. הסוכנות פועלת מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל. משרדה הראשי של הסוכנות היהודית שוכן בבית המוסדות הלאומיים בירושלים.

קלאס
המשחק מצריך אבן ושרטוט על הקרקע. השרטוט מתבצע בדרך כלל באמצעות גיר או אבן-גיר, או שהוא שרטוט מוכן מראש, המצוי למשל במגרשי משחקים. השרטוט מכיל מתחמים סגורים, בהם רשומים מספרים סודרים. המשחק מיועד לשני משתתפים לפחות, אף כי ניתן לשחק בו גם כמשתתף יחיד לצורך תרגול.

אולפן
אולפן עברית (מכונה בקיצור אולפן; מקור המילה בארמית "בית אולפנא", משמעותה: מקום לימוד) הוא בית ספר ללימוד אינטנסיבי של השפה העברית. האולפנים מיועדים בראש ובראשונה לעולים חדשים במסגרת תהליך הקליטה. בנוסף יכולים ללמוד בהם גם תושבי חוץ ותיירים.

משק עזר
משק עזר הוא משק קטן המיועד ליחידת דיור אחת ולעיבוד חקלאי מצומצם, הכולל בדרך כלל גן-ירק, לול לעופות ועצי פרי. במושבים יש משקי עזר ששימשו בעלי מקצועות חופשיים שעבדו כשכירים במושב וגרו בו, כגון רופא, אחות, איש-תחזוקה ועוד, ואפשרו לעובד להגדיל את ההכנסה מעבודתו כשכיר בשעות הפנאי על ידי גידול ירקות פירות או בעלי חיים. השטח של משק העזר הוא בדרך כלל בין 2 ל-5 דונם וכולל את יחידת המגורים. משק עזר הוא יחידה הדומה לנחלה במושב, אך לרוב קטנה ממנה: השטח מיועד ליחידת דיור אחת ולעיבוד חקלאי.

יוגוסלביה
יוגוסלביה היה שמן של שלוש ישויות פוליטיות שהתקיימו ברציפות, אך באופן נפרד, לאורך מרביתהמאה ה-20 (1918-2003) בדרום-מזרח אירופה.

כימיקל
כימיקל הוא חומר שיש לו הרכב כימי קבוע ותכונות ידועות. אי אפשר להפריד כימיקל למרכיביו בשיטות פיזיקליות בלי לשבור קשרים כימיים. מים טהורים, למשל, הם כימיקל - יש להם אותו הרכב כימי ואותן תכונות בין אם הופקו באמצעות טיהור של מי נהר או מתגובת מימן וחמצן במעבדה. מי ברז, לעומת זאת, אינם כימיקל אלא תמיסה המכילה פרט למים חומרים מומסים בריכוזים משתנים ולכן תכונותיהם עשויות להשתנות בדגימות שונות. עם זאת, כל אחד מהחומרים המומסים במי ברז, הוא כימיקל בפני עצמו.

חיסון
חיסון הוא אמצעי ריפוי מונע, שמונע השפעה של גורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות, לפני שהם פוגעים בגוף. תכלית החיסון היא לאמן אתמערכת החיסון וללמד אותה להכיר מחוללי מחלות (ובהם פתוגנים), שהמערכת אינה ערוכה להתמודד מולם.

מתלה כביסה
מתלה כביסה הוא מתקן המשמש לייבוש כביסה רטובה. המתקן בנוי לרוב מחבלים, עליהם פורשיםאת הכביסה הרטובה ומעין שלד, עליו מתוחים החבלים. הכביסה מהודקת לחבלים באמצעות אטבי כביסה.

בוקרשט
בוקַרשט היא עיר הבירה והמרכז השלטוני-המדיני, הכלכלי, התעשייתי והמסחרי של רומניה. בתחילתה העיר הייתה בירתה של נסיכות ולאכיה, (לימים -- "המלכות הישנה" של רומניה). בוקרשט שוכנת בדרום-מזרח המדינה, בחבל מונטניה, (היא ולאכיה), על גדות נהר הדמבוביצה ופחות מ-70 ק"מ מצפון לדנובה.

סאטו מארה
סאטו מארה היא עיר ברומניה באזורטרנסילבניה, בעלת אוכלוסייה של 115,142 תושבים. משמשת כעיר הבירה של מחוז סאטו מארה. פירוש השם ברומנית הוא "הכפר הגדול".

ציטוטים

”"נפלנו על המיטות עייפים, עם הבגדים, והלכנו לישון, היינו מאושרים." “

הקשר הרב דורי