מאגר סיפורי מורשת

אני עליס. עליתי לארץ מקהיר שבמצרים כאשר הייתי בת שנתיים. אני ואמי נונה היינו צריכות לברוח, וביקשו שאמי נונה תיקח רק את החפצים החשובים לה (התכשיטים שלה וכסף), ותצא עם התינוקת (אני) כאילו שהיא הולכת לקניות. אמא השאירה את הבית "כמו שהוא", עם העוזרת והרהיטים והחפצים.

לקחו אותי ואת אמי לאוניה במטרה להגיע לישראל אבל כשהגענו לחופי הארץ בחיפה האוניה לא קבלה אישור להכנס לנמל, ולכן נאלצנו לשוט לחופי איטליה. שם, הגענו למחנה אוהלים של עולים שרצו להגיע לארץ ישראל מכל אירופה. אמי ואני נשארנו שם שישה חודשים עד שקבלנו אישור לעלות לארץ.

אבי ליאון הוברח לפני כן לארץ ישראל ישירות. מאחר והיה עיתונאי במצרים וידע כשבע שפות, כאשר הוא הגיע לארץ בן גוריון בקש ממנו שיצא להרצאות בלונדון ובניו יורק לאסוף כספיםתרומות לקניית כלי נשק לצה"ל שבדיוק הוקם, זו הייתה שנת 1948.

במהלך כל השנים אבי לאון היה יוצא להרצאות במגבית היהודית בעולם להמשך איסוף הכספים והתרומות. בין הנסיעות היה סולל אבי לאון כבישים במעברה בה גרו.

אמי נונה, אני ואחותי ורד (ורה) עברנו לגור במעברה בגלילות שבהרצליה, בצריף שהוא חדר אחד שבתוכו היה רק מיטות, שולחן האוכל, וגיגית כדי להתרחץ בה. השרותים והמטבח היו משותפים לעוד שכנים מרומניה ומפולין שגרו סביבם וכך נחשפו למאכלים שונים.

הוריה של סבתא עליס

הזוית האישית

סבתא עליס: מאוד התרגשתי לחזור לחוויות של הילדות, והבנתי מכך שסיפור חיינו בימים ההם הוא ממש סיפור שלא מובן מאליו היום, בימים המודרניים עם טלפונים ועם תקשורת לנכדים שגדלים לתוך תקופה שונה כל כך. לכן היה חשוב לי להדגיש ולספר פרטים מתוך הילדות השונה כל כך וכמובן במיוחד להכניס את זה למאגר הסיפורים של בית התפוצות של מורשת משפחתית.

רוני: מאוד נהניתי לשמוע את סיפור חייה של סבתי ומשפחתה, לשמוע מאיפה היא באה, איפה היא גדלה ואיך היו החיים באותם ימים, אני מרגישה שעכשיו אני מכירה את סבתי יותר טוב.