מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתחיל עם הוריי, שנולדו ליד העיר וילנא. הם שרדו את המלחמה ואחריה שהו שלוש שנים במחנה מעבר בגרמניה [כמו בית הבראה]. שם אני נולדתי.

עלינו לארץ בשנת 1949, ישר למעברת גלי"ל, היכן שהיום ממוקם הפסל של הרצל בכניסה להרצליה. הרבה אני לא זוכרת כי הייתי קטנה, אבל זכור לי שאנשים גרו באהלים ובדונים.

בגיל 5 עברנו לבית חדש בשכונת נוה עמל בהרצליה. היו שם הרבה ילדים ממדינות שונות כמו: תימנים, רומנים, טורקים ורוסים.

זכור לי שהיינו ילדי רחוב, כלומר שיחקנו המון ברחוב בכל ממיני משחקים, שהיום כבר לא מוכרים, כמו: קלאס, חבל, חמש אבנים, שלושה מקלות, גולות ועוד…

החיים היו מאוד צנועים, כמעט ולא היו מכוניות פרטיות, נסענו באוטובוסים.

היה מוכר שהיה מביא קרח כי לא היו מקררים. גם נפט היה איש שהביא עם סוס ועגלה. רבים מהילדים היו ילדי מפתח, כלומר, באו הביתה לבד כי ההורים עבדו. כמובן שלא היו הסעות של ההורים.

אלה היו השנים הראשונות של ילדותי.

הזוית האישית

לורין: לדעתי העבודה ביחד היתה מקסימה ומלאת חוויות חדשות ומצחיקות.

בלה: נהניתי מאוד עם לורין במהלך הפרויקט, למדתי בזכותו עליה וחיזקתי את הקשר בינינו.