מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה של סבא אהרון, סבא אהרון, עלה מבגדאד שבעיראק בשנת 1950.

סבא אהרון מספר:

"כשהייתי בגיל שלוש וחצי עלינו לארץ ישראל. המקום הראשון שהגענו אליו הייתה העיר חיפה. עליתי לארץ עם שמונת אחיי ואחיותיי, אבי, אמי ודודים.

המשפחה שלי עלתה לארץ בעקבות פרעות ורצח של יהודים ברחובות בגדאד. משפחת המלוכה בעיראק נרצחה והדוד של אמא שלי היה סגן שר האוצר של המלך. לאחר הרצח המשפחה שלי הייתה צריכה לברוח כמה שיותר מהר, כי החלו לרצוח גם את כל שרי הממשלה ומשפחותיהם. המשפחה שלי לקחה אתה כסף והתכשיטים. הם קנו דרכונים אירניים וברחו לאירן בעזרת נהג ששיחד במחסומים את המפקדים.

המשפחה שלי שהתה באירן שישה חודשים. אבי רכש שטיח פרסי גדול ויקר וטען שגם אם יאבד להם כל כספם עדיין יוותר להם השטיח הגדול שאותו יוכלו למכור ולקנות בית בישראל. המשפחה שלי הגיעה בטיסה לישראל. באותם ימים בעיראק המשפחה שלי נחשבה למשפחה אמידה מאד ותמיד הלבישו את הילדים בבגדים מפוארים.

כשנחתנו ריססו את כולם בחומר הנקרא די. די. טי. (חומר רעיל הקוטל חרקים). זו הייתה קבלת הפנים שלהם. כשהגענו שאלו אותנו אם יש לנו כסף וביקשו אותו כדי שיוכלו לעלות עוד יהודים לארץ. לאימא היה המון כסף מזומן (היום זה מוערך בסכום של 3 מיליון דולר). בתמורה הבטיחו להם בית בישראל. כמו כן לקחו לנו את הדרכונים האירניים. היהודים בארץ לקחו לנו גם את התכשיטים, וחוץ מהתכשיטים שהיו על גופנו הם לקחו לנו הכל.

המשפחה שלי עברה למחנה העולים בשער העלייה ליד חיפה עד שימצאו לנו מקום מתאים. בשער העלייה היו יהודים, עולים חדשים מכל העולם. זו הייתה תקופת הצנע בארץ, שם קיבלנו מנות ותלושי מזון. נתנו לנו דגים מלוחים בכדי לאכול. ההורים שלי לא ידעו מה זה, בעיראק לא היו דגים מלוחים. אבא שלי חשב שאלו דגים על סף ריקבון ולכן טיגן את הדגים. הריח משך את כל האנשים בסביבה שצחקו עליו שהוא טיגן את הדגים.

יום אחד הודיעו לנו שהבית שלנו מוכן ואנחנו עובדים למקום שנקרא בית וגן שזו בת ים של היום. העמיסו אותנו על משאיות עם כל הציוד. לאחר יום ארוך של נסיעה הגענו לחוף ששם הוקמו הרבה אוהלים. כשאימא שלי ראתה את האוהלים היא סירבה לרדת מן המשאית. הנהג התרגז והרים את תא המטען וממש "שפך" את כולנו עם הציוד החוצה מהמשאית. אבא שלי שלח את אחיי הגדולים להביא מים מהים ושפך את המים על החול באוהל. הוא יישר את האדמה, פרש את השטיח היקר וסידר כריות כדי שיראה כמו מאהל בדואי יוקרתי, הכל בכדי שאימא שלי תפסיק לבכות.

לאחר כמה חודשים העבירו אותנו למעברה.

באחד הערבים אבא שלי ניסה להדליק את הפרימוס. הפרימוס גרם לשריפה בצריף וכולנו הצלחנו לצאת חוץ מאחותי ירדנה שהייתה אז בת כמה חודשים. סבא שלי פרץ את החלון, נכנס ללהבות והציל את אחותי.

לאימא שלי הייתה תיבה מכסף שבה שמרה כסף מזומן ותכשיטים, היא ביקשה מהכבאים לחפש את התיבה אבל היא לא נמצאה.

ההורים שלי איבדו את כל רכושם בשריפה ורק בזכות עבודה קשה שלהם ושל אחיי הגדולים הצלחנו סוף סוף לרכוש בית בארץ.

קובץ תיעוד הסיפור: סיפור העליה של סבא אהרון

הזוית האישית

סבא אהרון מירוז מספר את סיפור העלייה לארץ לנכדתו שילי טרוצקי, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.