מאגר סיפורי מורשת

סבתא תמר מספר לנכדה רואי על עליית הוריה מלבנון לישראל:

בשנת 1946, היה פה במדינה שלטון של המנדט הבריטי. היה גם כוח צבאי מגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית שבדרך, בארץ ישראל בשם פלמ"ח. בתקופה הזו היו הרבה פעולות תגמול של המחתרות , כנגד הערבים וכנגד השלטון הבריטי. ממש בתאריך עליתם, היה זה ליל הגשרים. לילה בו הופצצו מספר רב של גשרים במדינה בכדי לשתק את תנועת הבריטים בארץ.

מצב היהודים בארצות המוצא היה לא טוב וכן הם רצו לעלות ארצה. מהחשש מפגיעות של הערבים. וממדינות אירופה היהודים ברחו לארץ לאחר המלחמה עם הנאצים, בתקווה להיות במדינה של יהודים. עליית הנוער פעלה לטובת העלאת יהודים ארצה מלבנון ארץ מוצאה של משפחתי. באותה תקופה אני עדיין לא נולדתי, אך משפחתי גרה בעיר בירות שבלבנון.

היה להם מאוד טוב שם, הם חיו בשכנות טובה עם הערבים. לאבא שלי היו מספר רב של חנויות לדוגמה: חנות שטיחים, חנות ביצים, וכו'. אבי היה סוחר גדול ונסע כל תקופה קצרה בין בירות לתל אביב לספק סחורה. המשפחה חיה ברמת חיים גבוהה ובמעמד גבוה, בבית רחב ידיים, עם משרתת והחיים היו טובים.

משפחתי החליטה לעלות ארצה, מכיוון שסבא שלי עבד בסוכנות היהודית והיו לו קשרים שם. בסוכנות הציעו לו להעלות את הילדים ארצה ושידאגו להם בקיבוצים. לאמי אמרו שהילדות שלה נוסעות ארצה לטיול והן יחזרו לאחר מס' שבועות, אך למעשה שיקרו לה ולא סיפרו לה את דבר האמיתי. הבנות שלה עלו ארצה ביחד עם סבם ודודתם. האבא שלי ידע על דבר העלייה אך לא שיתף את אמי בכדי שלא תדאג.

בהגיען ארצה, אחיותיי הגיעו לקיבוץ כפר גלעדי. סבא שלי נפרד מהן  והן עברו בדיקות רפואיות ומשם פיצלו את האחיות שלי למספר קיבוצים נוספים במדינה. האחיות הקטנות לקחו את העניין מאוד קשה ואחת מהן חלתה מאוד גם בעקבות הפרידה והגעגועים לאמה וגם בגלל פיצול  המשפחה בארץ.

לאחר כמעט שנה, בינואר שנת 1947, אימא שלי עלתה ארצה כשהיא בהריון איתי בחודש חמישי. היא הגיעה לחיפה. שם היא נפגשה עם הסבא ששלח אותה לבקר בקיבוצים שלשם נשלחו בנותיה.  לאחר ביקור הבנות היא רצתה לשוב לביתה בבירות, אך בינתיים פרצו שם הפרעות בין הערבים ליהודים והיא לא יכלה לחזור לביתה וכך היא נשארה בחיפה. בעקבות המאורעות בארץ, הערבים ברחו מביתם והיהודים השתלטו על הבתים הנטושים ועל החנויות הנטושות. אמי מצאה בחיפה בית למשפחתה וקראה לחברות שלה שיתפסו דירה בבניין שלה. וכך למעשה נולדתי בארץ – אני נולדתי במאי בשנת 1947 בבית הישן בחיפה.

חיינו בשכנות טובה עם הערבים בבניין ובכלל. היה לנו בית רחב ידיים מלא בשמחה משפחה וחברים. הייתי רוצה שילדיי ומשפחתי ידעו לחיות בשלום בכבוד ובהערכה כלפי שכנינו הערבים בדיוק כפי שאנחנו חיינו אתם בשכנות טובה, בחברות בשמחה ובהערכה אחד כלפי השני ללא הבדלי דת וגזע.

הזוית האישית

רואי: היה לי טוב מאוד לעשות את הפרוייקט. למדתי המון מסיפור של סבתא שלי, דברים שלא ידעתי ולא הכרתי. גם סבתא מאוד שמחה לשתף ולספר את סיפור עליית משפחתה ארצה.