מאגר סיפורי מורשת

סבא יוסף השתתף בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורו:

אני הוא הילד השלישי והקטן מבין האחים שלי. יש לי אח בשם אלכס ואחות בשם אסתר. גרנו בבית קטן בן שני חדרים. אימי בישלה לנו בעזרת אח את האוכל. ביומיום היינו אוכלים מוצרים בסיסיים ועוף שהייתה מכינה למשך שבוע שלם. לשבת אימא הייתה מכינה דגים, בשר ועופות. באח הייתה אמי גם מחממת את המים למקלחת, שאותה ביצענו בתוך גיגית.

בשכונה שבה גדלתי לא היו יהודים רבים, מהסיבה הזאת לא היו בתי כנסת קרובים. בתקופה ההיא היה ברומניה משטר קומוניסטי. הייתה הפרדה מוחלטת בין מזרח ומערב, לכן שערי העלייה לארץ היו נעולים. לא נתנו לאף אחד לעזוב את המדינה ולעלות לארץ אחרת. בתקופה ההיא נהגו לעשות עבודות מאולצות וקשות: לקחו אנשים ממקומות עבודה, לעבודת בנייה והריסה. לעבודה כזו לקחו את אבי מרדכי ז"ל, והוא נפגע קשה מקיר שנפל עליו. בעקבות התאונה הסכימו לתת לנו אישור לצאת מגבולות רומניה ולעלות לארץ. היה עלינו לעשות זאת תוך שבועיים עם מטען של 36 ק"ג לחמש נפשות, זה הכיל רק מעט בגדים ודברים מינימליים.

העלייה מרומניה

עלינו לארץ באוגוסט בשנת 1961, לפני 58 שנים כשהייתי ילד בן עשר. אבי מרדכי נפטר כחצי שנה לאחר עלייתנו ארצה. העלייה נעשתה מהסיבה שקשה היה מאוד לחיות תחת משטר קומוניסטי. וגם, כאמור, אבי נפצע בעבודה כפויה ולא טיפלו בו ברומניה. עלינו לארץ במטוס עם ציוד בסיסי, כאמור – 36 ק"ג למשפחה בלבד. את אבא שלי, שהיה פצוע, פינו לבית חולים. את שני אחיי הגדולים לקחו לקיבוץ, כל אחד בקיבוץ אחר. אני הייתי קטן לכן נשארתי עם אמא שלי, קיבלנו דירה ברמת-גן. למדתי את השפה בבית הספר ומחברים שהכרתי בעיר רמת גן. היה לנו קשה מבחינה כלכלית, ההתאקלמות של אימא שלי לא הייתה קלה וגם אבא שלי נפטר כמה חודשים לאחר עלייתנו. עד כמה שזכור לי נקלטתי די מהר, מכיוון שהייתי ילד ישר נכנסתי למסגרת חינוכית, כך הכרתי ילדים שלמדתי מהם. היה מאוד מרגש לעזוב מדינה קומוניסטית קרה ולא נעימה ליהודים ולהגיע לארץ ישראל – להגשים חלום ולהכיר עולם אחר.

התיישבות

עם עלייתנו לישראל אחי ואחותי, שהיו גדולים ממני,עברו לקיבוצים שונים לפי גילם. אחי אלכס היה בקיבוץ ברור חייל בשער הנגב. אחותי אסתר הועברה לקיבוץ מזרע בעמק יזרעאל. אותי שלחו לבית ספר ברמת גן ולאחר מספר שנים גם אני הועברתי לקיבוץ בגליל העליון, קיבוץ עמיעד. כעבור שנתיים אחי הגדול הפך להיות חבר קיבוץ בעת גיוסו לצה"ל. הוא לקח על עצמו לקחת אותי ואת אחותי מהקיבוץ ולחזור להיות יחד כמשפחה. המשפחה התאחדה לתקופה של שנתיים, ובשנת 1966 עזבנו את הקיבוצים באופן סופי ועברנו לגור ליד אימא. בשנת 1992 הלכה לעולמה אימי היקרה קלרה ע"ה.

שרות צבאי

בשנת 1968 התגייסתי לצבא ושירתי בחיל השריון בחטיבה 7, הייתי שותף להקמת חטיבה 188. במסגרת המילואים עברתי לחיל התותחנים ושירתי עד שחרורי הסופי מצה"ל. השירות שלי כלל את מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון השנייה, מבצעים מורכבים וימי מילואים רבים באזור שכם וג'נין. באותה התקופה היה נהוג לשרת בצבא ובמילואים ימים רבים. עקב כך גייסו את אחי הבכור ואני הלכתי אל ביתו בחולון לעזור להיות "אבא תורן" לאחיינים שלי (ילדיו) שהיו קטנים מאוד. כך הכרתי את אשתי שושנה, שהייתה שכנה שלהם.

בית ומשפחה

עם הזמן התחתנו ובהזמנות לחתונה היה ציור של לב, ובתוך הלב היו האותיות הראשונות של שמנו ש  /  י. כשבני בכורי נולד בראש השנה בשנת 1976, החלטנו לקרוא לו שי – מהסיבה שהוא היה מתנה לחג, אך גם בגלל ראשי התיבות של השמות הפרטיים שלי ושל אשתי. בשנת 1978 נולד בנינו יניב ובשנת 1984 נולדה ביתנו רינת.

הפיכתי לסבא

בשנת 2002 נולדו נכדיי הבכורים: ירין ויהב. בשנת 2006 נולד שחר ובשנת 2010 נולדה יובל, ילדיהם של שי ותמר גרין. נכדי שחר ואני בקשר חברי מיוחד. כולי תקווה ואמונה שיצליח בכל מעשה ידיו, ובכלל בחייו, וייסב לנו שמחה ואושר לכל המשפחה.

הזוית האישית

הנכד שחר: נהניתי מאוד ולמדתי יותר על התקופה ועל חיי סבא שלי.

סבא יוסף: מאוד נהניתי עם שחר ושמחתי על כך שנכדי רוצה ללמוד על חיי.