מאגר סיפורי מורשת

תעודת זהות שלי

שמי גבריאל-גבי הרוש נולדתי בתאריך 11.5.1943 בעיר צפרו שמרוקו. עלינו (אני, האחים שלי והורי) לארץ ישראל בשנת 1960, כשהייתי בן 17 קרוב לגיל גיוס לצבא.

חיים בעיר צפרו במרוקו – הכנות לעלייה

במרוקו, גרנו בבית רגיל, בית עם עשרה ילדים, באחד הימים הגיעו אלינו אנשי הסוכנות שטיפלו בנושא העלייה והם שכנעו אותנו לעלות לארץ ישראל. הם אמרו לנו להיות מוכנים תוך שבועיים והם יבואו לאסוף אותנו. הם אמרו להורי להביא עמם רק שני ילדים. כמובן שהורי לא הסכימו להביא רק שני ילדים. הורי סרבו בתוקף ואמרו לאנשי משלחת הסוכנות שאם הם עולים לארץ ישראל, – לוקחים את כולם ולא רק חלק!  רק בנסיון בפעם השלישית הסכימו נציגי הסוכנות לקחת את כולנו יחד.

העלייה לישראל

העלייה לארץ כללה כמה תחנות ממרוקו לקחו אותנו לאיטליה, שם שהינו חודש ימים ומשם הגענו באנייה לנמל חיפה בישראל.  עוד באנייה כבר הודיעו לאן כל אחד יגיע, רצו להעביר אותנו לשדרות, ואנחנו לא הסכמנו, מכיוון שרצינו לגור ליד קרובי משפחה שלנו שגרו אז בגבעת אולגה.

כך הגענו תחילה לגבעת אולגה, שבועיים גרנו אצל קרובי המשפחה שלנו. לאחר שבועיים קיבלנו דירת קבע מעמידר. דירה קטנה 32 מטר בה גרנו – 12 נפשות. לאחר כחודש, עולה חדש טרי, התגייסתי לצבא.

כשהשתחררתי מהצבא לא חזרתי לגור עם ההורים מכיוון שהיה קשה לגור בצפיפות שהייתה שם בבית. התחלתי לעבוד, עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות כגון: קטיף, עבודה במפעלים, עבודה בכבישים , ביערות ובעוד הרבה עבודות מזדמנות… עבדתי עד גיל 29 ואז התחתנתי והקמתי משפחה נולדו לנו ארבע ילדים.

סיפור ההיכרות של סבא וסבתא

סבא מספר:

"לאחר שיחרורי מהצבא, בתקופה שעבדתי יצאתי עם בחורה תקופה ארוכה של שבע שנים, כשיצאתי איתה הייתי בטוח שהיא תהיה אשתי לעתיד. תמיד כשהיינו יוצאים ביחד לכל המפגשים והבילויים, החברה הכי טובה שלה הייתה באה איתנו. עם השנים – בסופו של דבר התחתנתי עם החברה הכי טובה שלה לה אני כיום נשוי ויחד הבאנו לעולם ארבעה נכדים מהם יש לנו היום שמונה נכדים ועם עופרי, נכדתי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי."

הזוית האישית

עופרי אשכר: היה לנו מאוד נחמד וכיף.